לליאת
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ליאת שלום רציתי לדעת, אם היות ועברתי גילוי עריות בילדותי, האם אני צריכה פסיכולוגית "מיוחדת" או שכל פסיכו' דינאמית מתאימה. כרגע עזבתי טיפול מכל מני סיבות. אני לא דיברתי מספיק על מה שהיה בילדותי , הבעיה היא שאין לי כמעט זכרונות. האם בהכרח יש צלקות שהן תוצאה של זה? יש לי "המון" בעיות , למשל- אני לא מאמינה ביכולת השיפוט שלי ל"מה נכון, אמיתי, ומה לא אמיתי" במיוחד עם אנשים, חברה, אני לא מאמינה ביכולת השיפוט שלי לגבי התנהגות האנשים סביבי. מעבר לזה, יש לי בעית זהות קשה, אני לא יודעת מי אני ולא מרגישה חיבור למשפחת המוצא , אני מתכוונת, שכן אני מרגישה חיבור, אבל על זמן שאול, על מקום לא בטוח, בודקת כל הזמן אם משפחתי , אם יש לי את מקומי במשפחתי. חוויותי כיום , מול ילדיי ובעלי אינם "נצרבים" בתוכי, כאילו שזה לא אמיתי וכל האמת שלי היתה כשהייתי קטנה, בבית הורי. וגם יש לי בעית אמון קשה מול החברה, חברים, אנשים, אז אני מתרחקת. אני יכולה גם להתנתק מהסביבה ולהיות במן עולם משלי , שם אני רוב הזמן. אני פורטת לך ככה הכל, אלו כל מני נקודות שהצלחתי למקד כתוצאה מהטיפול הפסיכו' שעברתי. תוכלי לענות לי על שאלותי? תודה וסליחה על האורך ניבה
ניבה יקרה, אנסה לענות לשאלותייך עפ"י הסדר בו הוצגו. האם את צריכה "פסיכולוגית מיוחדת"? ככלל, כל מטפל דינאמי יוכל לעזור לך בהתמודדות עם טראומות העבר שלך. עם זאת, יש גופים ה'מתמחים', בהגדרתם, בסוג בעיות ספציפי, כמו למשל כאלה המתמחים בטיפול בנפגעות תקיפה מינית. בסופו של דבר, הגורם המשמעותי ביותר הוא האמון והקשר שנוצר בינך לבין המטפל/ת. את שואלת האם אירועי ילדות קשים בהכרח מותירים בנו צלקות. גם כאן, התשובה אינה חד משמעית. מרבית אירועי חיינו צרובים בנו באופן זה או אחר. הם מותירים רישום ואולי אפילו צלקת. אבל ממש כמו צלקת אמיתית, בעור, אין הכרח שהצלקת הנפשית תמשיך להכאיב ולבעור בנו לנצח. יש אפשרות לצמוח מתוך אירועי חיינו, להתרחב ולגלות את הכוחות הקיימים בתוכנו כיום. אני מאחלת לך שתצליחי - בעזרת טיפול כמובן - למקם את עצמך מחדש הן במשפחת המוצא שלך, והן במשפחה שהקמת לך כאדם בוגר. זאת בהחלט משימה נכבדת, ונראה לי שחשוב לא לוותר. יתכן שעזיבת הטיפול משקפת את אותה זהירות וחוסר אמון מול בני אדם אחרים. היכולת להתגבר על החשש, לבסס ברית טיפולית ולהתמסר לדמות מיטיבה, יכולה להיות אולי התחלה של התאוששות ותקווה. אני שולחת לך הרבה עידוד וכוח ליאת