טיפול לשעבר

עזבתי טיפול לא מזמן ... כשאני לא זוכרת זאת אני מתפקדת היטב. כשאני ניזכרת בטיפול אני חשה דיכאון , אכזבה וגם מעט כעס.(כעס על הפסיכולוגית) אין לי בעיה לשכוח להדחיק שהייתי טיפול שנתיים ולהתייחס לזה כאלו זה לא היה. אבל האם זה נכון להתעלם ממה שהיה? ומה אני צריכה לעשות במידה ואני כן רוצה להיזכר (היו רגעים טובים וסה"כ דברים שהתקדמתי ....) או במידה ואני נזיכרת כדי לא לחוש כך?

שלום לך מאוכזבת, אולי תספרי לנו קצת יותר...למה את כועסת על הפסיכולוגית? עזבת שלא מרצונך החופשי? למה את מאוכזבת? כמה זמן זה לא מזמן? אני חושבת שזה לא יהיה נכון להדחיק שנתיים של טיפול... ממש חבל. בכל זאת את כותבת שהיו רגעים טובים ושבסה"כ התקדמת. אולי שווה לחזור עליה לפגישה לברר את כל התחושות האלה ולהבין למה את כועסת ומאוכזבת... זה בא בחשבון? חבל לוותר ככה סתם על שנתיים של טיפול... דעתי בלבד... דפנה

למאוכזבת שלום, לאחר טיפול כמו גם לאחר כל דבר שמסתיים, מתחיל תהליך ארוך של עיבוד ואבל על מה שהיה ואיננו עוד. כאשר מה שהיה נגמר בצורה טובה, או שהיה עיבוד מספק של הפרידה, הרי תהליך עיבוד האבל והאובדן מעלה בנוסף לתחושת הצער על מה שנגמר גם תחושות של גאווה, סיפוק, הכרת תודה ותחושות חיוביות אחרות. אולם כאשר, דברים מסתיימים באופן לא מספק או טרום זמנם או לאחר יחסים קונפליקטואליים מתעוררות תחושות של אכזבה, כעס, החמצה, עצבות ודיכאון. יתכן שזה המצב אצלך. אינני יודע כמה זמן את אחרי סיום הטיפול, שכן אם את זמן קצר אחרי הסיום הרי זו תגובה נורמלית בהחלט. יתכן שתרצי לתת לעצמך קצת זמן לחשוב ולעבד את סיום הטיפול. אפשרי גם לחשוב על לחזור למטפלת ולשוחח איתה על תחושותייך. הרבה פעמים הטיפול הבא עוסק גם בעיבוד הדברים שקרו בטיפול הקודם. כך תוכלי גם לחזור ולשמור אצלך את הדברים הטובים שהיו בטיפול זה וגם את התחושות הפחות טובות. בהצלחה, גדעון

אני אכן אחרי זמן קצר. אבל זה ממש אבל, ואין לי כוח לתהליך הזה לא חשבתי שזה כזה קשה אני לא ידעתי שטיפול דורש אנרגיה רבה כל כך!!!!!!! ואכן זה הסתיים לאחר יחסים קונפליקטיים , היו תקופות יותר טובות בטיפול ..... זהו, לא יודעת אין לי כוח לסבול את זה תודה על התגובה שלך כי היא בהחלט משקפת את המצב

ניסיתי ליצור איתה קשר(עם הפסיכולוגית) לקבוע פגישה ולא הצלחתי, אז כתבתי לה על הכעס שלי וממה הוא נובע לדעתי ואיזה פלא לאחר לשכתבתי ושלחתי ,פתאום הכעס והדיכאון נעלמו,(בכל אופן לבינתיים)