חרדות - ביתי בת ה-16

ביתי בת ה-16 סובלת מחרדות כנראה פחד ממקומות הומים. היא ממעטת ללכת למסיבות ולמקומות הומי אדם ואם כבר הלכה היא מאבדת שליטה עד עילפון. לציין כי בדיקות דם ואי.אי. ג'י לא הראו ממצאים חיוביים. המצב גורם לה לפחד ממוות, ובכך היא מפסידה את שנות נעוריה. אודה לך על עצה (מלבד פניה לפסיכולוג שהרי זה ברור).

שלום דניאלה, בתך בת ה-16 סובלת, ככל הנראה, מהתקפי פאניקה, ואת צודקת כשאת אומרת שהיא מפסידה חלק חשוב משמחת הנעורים האופיינית לבני גילה. מסיבה זאת, חשוב ביותר לפנות לקבל עזרה מקצועית. הטיפול היעיל במצבים אלה, הוא שילוב של טכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות יחד עם טיפול תרופתי. ביקשת, בכל זאת, עצה נוספת. אני יכולה לתאר לעצמי עד כמה הדאיגו אותך אותם אירועים דרמטיים שעברה בתך. אני בטוחה שעברת ימים לא פשוטים בכלל, עד ששללתם את כל הדברים ה"מפחידים". עכשיו את בהחלט יכולה להרגע, ולדאוג שבתך תקבל את הטיפול (המאד יעיל!)במסגרת הטובה ביותר שתוכלי למצוא עבורה. כאמהות (ואבות, כמובן) יש לנו תפקיד חשוב ביצירת אווירה מאפשרת ותומכת בבית, גם (ובעיקר) במצבים מאתגרים ומורכבים. במקרה שלך, כדאי לנסות ולצמצם את ה"נפח" של אותם התקפי חרדה בשיח המשפחתי, ולשמור על שגרת חיים רגילה. לא כדאי להפוך את הבת ל"מקרה" או לנהוג בה באופן שונה מבכל ילד אחר בבית. חשוב לצמצם את רמות החרדה שלנו עצמנו, כהורים, ולהאמין שבסופו של דבר ההתקפים ייחלשו או ייעלמו, והילדה תחזור לתפקד כיתר בני גילה. חשוב להימנע מגינוי או הטפות מוסר. בתך מודעת היטב למחירים שהחרדה גובה ממנה, ותזכורות כאלה מצדך עלולות להגביר את תחושת חוסר האונים (לא ציינת שאת עושה כך, אבל רק ליתר ביטחון...). התפקיד החשוב ביותר שלנו, כהורים, הוא להמשיך לאהוב, לעודד, ולהאמין בייחודיות והקסם של כל אחד מילדינו. אשמח לשמוע כיצד מתקדם הטיפול. את מוזמנת להמשיך ולספר לנו. בהצלחה ליאת