מנסה לעזור לבת

בדרך מקרה נקלע לידי היומן שהבת שלי כותבת(בת 14) גיליתי כי ביתי נמצאת במצב של בילבול,חוסר אונים וייאוש. וזאת עקב כך שהיא בזמן האחרון פיתחה מערכת יחסים עם ילדה נחמדה הגדולה ממנה בשנתיים היא כותבת, כי נראה לה שהיא B סקסואל כיוון שהיא אוהבת אותה מאוד אך גם קשה לה לוותר על בנים בנוסף לכל הבילבול הנוראי קשה לה עם החברות הקרובות שהיא כנראה שיתפה אותן בסוד.היא כותבת שזה לא הולך ולא מסתדר להיות גם עם החברה הבוגרת וגם עם החברות בנות גילה .היא כותבת שהכוחות להתמודד עם המצב נגמרים לה והיא לא יודעת מה לעשות.כשניסיתי לשאול אותה עם הכל בסדר ועם יש בעיות היא אמרה ש הכל בסדר ושאני אפסיק לדאוג. אם לא הייתי קוראת ביומן לא היה לי מושג מה קורה כיוון שההתנהגות שלה בבית רגילה והיא מצליחה להסתיר בכל אופן את מה שעובר עליה לפי מה שכתוב ביומן. השאלות שאני שואלת הן: 1.האם לבוא באופן ישיר ולאמר לה שאני יודעת שהיא במצוקה.(אני לא רוצה לגלות לה שקראתי ביומן) 2.לאמר לה שלדעתי צריך לקחת עזרה מקצועית מפסיכולוג. 3.איך אני אדע לאיזה פסיכולוג מתאים למצבה לגשת. רציתי לאמר שמדובר בילדה חכמה יצירתית מקובלת בחברה עד מאוד ומנהלת חיים תקינים ובריאים בבית ובסביבתה.

שלום לך, בתור בת לאמא שלא ידעה שום דבר בזמן היותי מתבגרת, וגם עליי עברה תקופה לא קשה, אני יכולה להגיד לך כמה דברים: הראשון הוא שבשום אופן לא תספרי לה על קריאת היומן, ואל תגידי שום דבר שיביא אותה לחשוד שעיינת בו כי זה מאוד לא בסדר וכך היא תקבל את זה ובצדק... ודבר שני - את יכולה לומר לה שבהיותך צעירה הרגשת כל מיני דברים שלא יכולת לשוחח עליהם עם ההורים ודווקא היה עוזר לך לדבר עם מישהו אז. תנסי לא להשתמש במילים מהיומן שלה - בלבול יאוש וכו'. ותאמרי לה שאת רוצה שהיא תדע שבכל עת את מוכנה לשלוח אותה, נגיד לטיפול, אם בא לה להתייעץ ולהיעזר במישהו אם היא תצטרך.

תודה רבה על ההתיחסות,אז כבר ניסיתי את השיחה שבה ציינתי כי גם אני הייתי בגיל שלה ושיתפתי אותה בכמה סיפורים שתבין שגם לי היו התלבטויות ותקופות קשות . באותה שיחה היא הקשיבה ואמרה הכל בסדר ואל תדאגי.אתמול ניהלתי שיחה קצת יותר ישירה .לא אמרתי לה שקראתי ביומן, אבל אמרתי לה שראיתי מכתב שנשאר על המחשב ,מיכתב שהיא כתבה לחברות שלה ושהבנתי מהמכתב שיש בעיה ושאני רוצה שהיא תדבר איתי על זה.היא כעסה עלי ואמרה שאני סתם חטטנית וקורה שיש בעיות עם החברות ושאני יפסיק לדמיין ולהמציא דברים ושאני בכח מנסה למצוא עיניינים.אמרתי לה שלא קראתי את כל המכתב ושלא יכולתי שלא לקרוא את השורות הראשונות וחוץ מזה שהייתי צריכה את המחשב ולא ידעתי אם היא שמרה את המכתב או לא.אני נשארתי רגועה ואמרתי לה שאם היא צריכה עזרה אבא ואני כאן שבילה .היא אמרה שאני סתם דואגת ושהכל בסדר ושהיא לא מבינה מה אני רוצה מחייה.אני לא יכולה להתעלם ממה שהיא רשמה ביומן מה אעשה?

י. שלום, אני בהחלט יכול להבין את המצוקה שלך משום שאת שותפה לסוד שלא נועד לעינייך. (כך אני מניח, אם כי לא ברור איך היומן הגיע לידייך והאם היתה כוונה של ביתך להסתיר אותו, או שאת עשית פעולה אקטיבית לגילוי היומן) בכל מקרה, אם ביתך מצליחה להראות כלפי חוץ שהכל בסדר - אז עדיין יש לה כוחות. אם היא שיתפה את חברותיה - אז היא פתוחה ובעלת ביטחון בעצמה יותר ממה שהיא כותבת. הבנתי שניסית להציע ולרמוז לה על אפשרות סיוע והיא לא מעוניינת. לכן, אם היא לא מעוניינת אז אין מה לעשות כרגע. מלבד : לשים לב , להיות קשובה עבורה, מוכנה לייעץ לכשתתבקשי ולהמתין. לא הייתי מייעץ לך לספר לה שקראת את יומנה האישי. התגובה שלה והפגיעה שלה מהפלישה לפרטיותה יכולות להיות קשות. בגיל זה יש בלבול אצל חלק גדול מהמתבגרים לגבי שאלות של אהבה, זוגיות, דימוי עצמי ומיני. בלבול זה הינו נורמטיבי. יכולתה של ביתך לכתוב על זה, להתלבט על הנושא בינה לבין עצמה ובינה לבין חברותיה הינה נקודה העומדת לזכותה. בהצלחה, גדעון