ביקורת חריפה

שלום, אתמול בלילה שוחחתי עם ידיד והעברתי עליו ביקורת חריפה על הדרך בה הוא בחר לגשת לטיפול. הוא נמצא בטיפול כבר למעלה מחודשיים ומידי פעם מספר פה ושם על הלך הדברים. הנקודה שהכי מפריעה לי, היא המטפלת בה הוא בחר. הוא נמצא בטיפול שבועי ,שהמטפלת היא עובדת סוציאלית במקצועה ולא פסיכולוגית!!!! כאחת שהייתה בטיפול ויודעת מהו פסיכולוג טוב ומהם ערכי המוסף שמקבלים מטיפול פסיכולוגי, אני לא מקבלת זאת שעובדת סוציאלית תשמש כפסיכולוגית. נתתי לו דוגמא שזה כמו ללכת לרופא עור בזמן שאתה צריך רופא קרדיולוג, הרי שניהם למדו רפואה, לא???? אחד הדברים שקוממו אותי הוא שהמטפלת " החליטה " לעזור לו לממש את חיידק הבמה וללכת ללמוד משחק.הבחור מתקרב לשנות השלושים, מעולם לא היה בצוות הווי ובידור, מעולם לא היה בכשרונות צעירים ומעולם לא הופיע בהצגות , אפילו לא בביה"ס. דעתי היא שגם אם זה טבוע בך ולא הלכת ללמוד מאיזשהי סיבה, אוליי מתוך פחד של כישלון, אתה תעשה דברים בדרך כמו לגשת לכל מיני פרוייקטים שכונתיים, ניצבות בסרטים וכו'. הרי יש רבים בשוק שחיידק הבמה נמצא בם והם עושים " חלטורות " וכו', כי הם מאמינים בעצמם. ציינתי גם שלדעתי יש נושאים חשובים יותר לטיפול כרגע כמו ביטחון עצמי, עצמאות וכו'. בקיצור ירדתי עליו ללא הפסקה וכל אותה העת חזרתי על כך שהוא לא מפרגן לעצמו ואף פעם הוא לא בוחר את הטוב ביותר עבורו. הוספתי גם שאני בטוחה שהטיפול יועיל לו, כי בכל זאת הוא עשה צעד משמעותי, אך חבל שלא מדובר במטפל טוב יותר שזה המקצוע שלו. אני קצת מצטערת על הביקורת החריפה שנקבתי, הרי מה שטוב לי לא בהכרח טוב לאחר ולהיפך. המטפלת מקוממת אותי, האם בצדק? האם עובדת סוציאלית יכולה לשמש כפסיכולוגית? עליי לציין שאותה מטפלת, עוסקת בבקרים כעובדת סוציאלית לכל דבר ואילו אחה"צ משמשת כפסיכולוגית. אודה על התייחסותכם. בברכה, תהל.

פסיכולוגים קליניים, עובדים סוציאליים קלינים ופסיכיאטריים, עוברים הכשרה לטיפול- פסיכוטרפיה. לדעתי חבל שאת נוטעת בו ספקות כלפי המטפלת שכן ייתכן שעברה את ההכשרה- תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית והיא מוסמכת לטפל. מעבר לזה, כפי שאת בוודאי יודעת מטיפול שאת עברת, ישנם דברים שאנחנו מספרים למטפל ולא מספרים גם לחבר הטוב ביותר,הכוונה שלי היא שלמרות שהוא משתף אותך, את לא בדיוק יודעת מה הולך שם. אולי את צודקת ואולי לא- תני לו להחליט מה טוב בשבילו.

סתם מחשבה: אולי הוא בשבילך קצת יותר מסתם ידיד ואת רוצה קירבה גדולה יותר? אפשר להבין מפה את הכעסים שבכלל מופנים למקומות אחרים, וגם את כל הנושא של השליטה / איבוד שליטה. אבל סתם רעיון. לא רציתי להרחיב כי אין לי מושג איך פני הדברים. אם הם שונים, התשובה שלי הייתה מפורטת הרבה יותר וגם שונה מאד.

לאסתי, תודה על התייחסותך, אך טעית בגדול. לא בכל מערכת יחסים בין גבר לאישה יש משיכה. נכון שיש סברה כי אין דבר כזה " ידידות " בין גבר לאישה, אך פה בהחלט זה כך לפחות מהצד שלי. תהל.

שלום תהל, אני נוטה להסכים עם הכותבים האחרים בפורום, שהשאלה החשובה כאן איננה הכשרתה המקצועית של המטפלת, אלא מדוע הטיפול של ידידך מעורר בך תגובה רגשית כה עזה. זוהי שאלה שראוי לעסוק בה, על מנת שתוכלו להשאיר זה לזו מרחב לדעות ולהחלטות עצמאיות ונפרדות (כמו ההחלטה באיזה מקצוע לעסוק ואיזה סיכונים אנחנו בוחרים לקחת בהקשר המקצועי...). לגבי הכשרה של מטפלים - נכון שכדאי לשאול בתחילת טיפול מהי ההכשרה של המטפל (בפסיכותרפיה, אגב, עוסקים בעיקר פסיכולוגים קליניים, פסיכיאטרים ועובדים סוציאלים קליניים - שלכולם הכשרה ממושכת ומקיפה), אך תמיד צריך להשאיר מקום למפגש הבין-אישי הייחודי שמתרחש בין מטפל ומטופל ספציפיים. בהקשר הזה, לא תמיד סוג ההכשרה הוא הגורם המכריע, אלא משהו באיכות הבין-אישית של המפגש. בברכה, אורנה ראובן-מגריל