טיפול בנער הומו

שלום, קוראים לי רותם אני בן 20 ומשרת בצה"ל קרוב לשנה. במשך כל חיי סבלתי מבעיה נפשית שנגרמה לדעתי מתהליך גנטי לקוי או לחלופין מתהליך נרכש במהלך חיי. מאז גיל 13 גיליתי כי אני נמשך למין הגברי ואין לי כלל משיכה לנשים, אני הומו וידועה לי העובדה כבר 7 שנים, גם במשך ילדותי נמצאו בי סממנים נשיים המעידים על הנפש ההפוכה למין שלי ועל כך אני בטוח בהחלט. לאור העובדה כי קיימת בי אישיות אחרת אני סבלתי וממשיך לסבול מיחס שונה ומשפיל מצד הסביבה, מדיכאון קליני עמוק ביותר ומהתקפות המתפרצות מתוך דיכאון זה. כל הסימנים המעידים על דיכאון קליני באים לידי ביטוי באורח חיי והדבר הולך ומחמיר עם הזמן. כשלמדתי בחטיבת הביניים היו לי חששות עמוקים מהדבר ואף קרה לי מקרה מאוד מצער שגבר לקח אותי לשירותים והתחיל לבצע בי מעשים מגונים. כשהגעתי לתיכון המשיך הדיכאון להחמיר ככל שההתאהבתי בגבר מסויים יותר ויותר. הדיכאון התבטא בחוסר שינה בלילות או לחלופין שינה מרובה כדי לשכוח מהמציאות העגומה שלי, חוסר תיאבון, מחשבות אובדניות,הזנחת הלימודים, עבודות ועוד...כשהגעתי לצבא פחדתי נורא מהיחס שאקבל שם. הגעתי לצבא במחשבה שבשלב זה של החיים אני הולך לגמור-בצבא אני כבר לא אחיה יותר. אך ממעט השמחה שארבה לי הפחד מהגיוס חלף עם השיבוץ בבקו"מ ועד היום. היום אני שמח לשרת, אך עדיין קיימים בי תיסכולים ובעיות רציניות של הזנחת הדברים החשובים לי בחיים, חוסר ביטוי מיני, המחסור באהבה והפחד הנוראי של היציאה מהארון (עד היום במשך 7 שנים לא יצאתי מהארון) אני לא מסוגל לעשות את זה בשל היחס של הוריי לנושא, החברה שתשפיל אותי מעובדה זאת וכל מה שכרוך בכך. עוד עובדה שקשה לי לוותר עליה היא הדת- אני בחור שומר מסורת, הדבר מבטא דילמה בעלת ניגוד חריף- היציאה מהארון מול דת האוסרת בכל תוקף התהוותם של זוגות חד מיניים וחייהם המשותפים. אשמח אם תעזרו לי למצוא את עתידי מכיוון שכבר מעכשיו אני בטוח בכך שלא אקים לעולם משפחה, בית עם ילדים כמו אדם נורמאלי, לעולם לא אחיה בסביבה רגילה ולעולם לא אגשים את שאיפותיי מחיי הזוגיות שלי. תודה רותם.

הי רותם, אתה כותב על תסכולים ודכאון וקשיים ובעיות אידיאולוגיות ופחד מהסביבה והחברה ונראה לי שצריך לעשות הרבה סדר בבאלאגן ואין דרך טובה יותר מאשר טיפול פסיכולוגי. צריך להגיע לשלב בו אתה מקבל את עצמך ואת נטיותיך, וכשזה יקרה יהיה לך קל יותר גם עם עצמך, גם עם החברה, הסביבה, וגם עם ענייני הדת. צריך לעבד את כל התקופה הזאת שכוללת את המקרה המצער ואת שאר השנים בהם לא יכולת לבטא את מה שעובר עלייך ואת קשייך בפני אף אחד, בפרט הורייך. וכמובן יש לטפל בדיכאון שנגרם כתוצאה מהכל. אני אישית יצאתי מהארון עוד בתיכון. היום אני מצטערת שלא חיכיתי עד אחרי הצבא כי הדבר גרם לי סבל רב. זה קרה לפני 10 שנים ואז זה היה הרבה פחות מקובל מהיום. הטרידו אותי לא רק הוריי והתלמידים האחרים שאינם חבריי אלא גם המורים וכל מי שסביב. היום אני עצמאית, אינני משויכת לאף מסגרת (בי"ס,צבא) ואף אחד לא יכול להזיק לי ולכן אני מבינה את אי יציאתך מהארון וחושבת שבעזרת טיפול תוכל להרגיש דברים אחרת ולהיות מוכן יותר לזמן שבו ן תחליט לצאת מהארון. לגבי הדת, גם בי עלו מחשבות שהייתי בתיכון אך בסופו של דבר החלטתי שאם אלוהים יצר אותי כך, סימן שהוא רוצה שאהיה כזו ולן אין הוא יכול לבוא בתלונות.... אולי לא תוכל / תרצה /תבחר לגור בסביבה דתית עקב כך - אבל כשתהיה שלם עם עצמך ועם בחירתך- אתה תוכל לחיות עם עצמך יופי.לפי מה שאתה מתאר לא צריך נטייה גנטית בכדי להיכנס לדיכאון, נראה שהשנים האחרונות היו מספיק קשות לך בכדי שתפתח אחד כזה, אבל הכל פתיר וניתן לטיפול, בעיקר כשזה נהיה גרוע יותר ומתווספות מחשבות אובדניות. אני מאחלת לך שתיכנס לתהליך טיפולי מהר ככל האפשר (אני גם הייתי בטיפול פסיכולוגי בזמן שירותי הצבאי) ושתרגיש טוב ושיהיו לך חיים נפלאים. קלרי

היי קלרי, אני מודה לך מאוד על התגובה להודעה. רק אם תוכלי לענות לי על כמה שאלות אני אשמח. קודם כל בקשר לטיפול פסיכולוגי בזמן השירות- חייל הסובל מפגיעה נפשית רשאי לפנות אל קצין בריאות הנפש ולמוקדי סיוע אחרים הנוגעים בדבר, אך למיטב ידיעתי, כל פגישה עם פסיכולוג בזמן השירות משפיעה על תפקיד החייל בצבא ויותר מזה התוצאה של הפגישה יכולה ליצור מגבלות של תעסוקה אחרי הצבא. אני נורא מפחד לפנות לסיוע בצבא, אך מנגד אני יודע שאני חייב. אמרת שכרגע את בחורה עצמאית אז אני מאמין שאת יכולה לענות על השאלות: מדוע אדם שסובל מבעיה נפשית צריך להיות מוגבל במקומות עבודה? ומה הוא צריך לעשות כדי לא להפגע מזה? אני יודע שהדרך הטובה היא ללכת לפסיכולוג ומצד שני אני גם מפחד שזה לא יעזור ושאף פעם אני לא אתקדם בחיים באף תחום. שאיפותיי בעבר היו כ"כ רבות וכעת הן מתמוססות מול עיני. אני רוצה להגשים גם דברים שאוכל בתור גיי אבל ישנם דברים החוסמים אותי כמו היחס של הסביבה שמוריד לי את הבטחון להגשים הרבה מאוד דברים. אם תוכלי בבקשה לצרף להודעה הבאה איזה שהם מוקדי סיוע מומלצים שאת מכירה או שפנית אליהם זה יעזור לי מאוד תודה על ההקשבה רותם.

שלום רותם, אני מאוד מסכימה עם התשובה של קלרי, בנוגע לחשיבות הפנייה לעזרה. יש מספרנושאים שאתה צריך לברר לעצמך, וכדאי לעשות זאת בליווי של איש מקצוע. לצבא יש אנשי מקצוע מצויינים בתפקיד של קבני"ם בדיוק בשביל זה - כדי לסייע לחיילים שזקוקים לייעוץ ותמיכה. נשמח אם תמשיך לעדכן אותנו בפורום על התקדמותך בטיפול ובחיים... אורנה ראובן-מגריל