שאלה לגדעון שובל

גדעון שובל שלום, אני כותבת את השאלה הזאת בפעם השנייה כי הייתי רוצה לקבל גם את עצתך. הבעיה שלי קשורה למישהי שאני מכירה. היא בת 21 משוחררת כחצי שנה. לפני כשנה היה לה אירוע כלשהו בצבא שהיא לא מדברת עליו. בעקבות האירוע כל החברים שלה מהבסיס התרחקו ממנה. המצב שלה הלך והחמיר. היא ניתקה קשרים עם כל החברים שלה מהצבא ומהבית. המצב שלה עם ההורים החמיר עד כדי כך שמדי פעם היא מצאה את עצמה ברחוב. עוד לפני המקרה חשדתי שיש לה אנורקסיה ומאז היא ירדה במשקל עוד יותר. היא מבודדת לגמרי מבחינה חברתית, מרחיקה את כל מי שמנסה להתקרב אלה. היא לא יוצאת לשום מקום, בבוקר היא עובדת אך כאשר היא חוזרת לביתה היא מסתגרת בחדר ומעבירה את הזמן בטלויזיה ובאינטרנט ובספורט אובססיבי.. פעם היא אמרה לי שלעולם לא תסמוך יותר על אף אחד. יצא לה ללכת פעם אחת לפסיכולוג והיא נרתעה, לדבריה מהמחיר אבל אני מאמינה שזה כי בתור מטפל שלה היא תצטרך לסמוך עליו. לטיפול פרטי היא מפחדת מאוד ולמעשה מתנגדת בתוקף ללכת. אני אציין גם שהיא חסמה גם לי כמעט כל גישה אליה. אני רוצה לדעת מה אפשר לעשות למענה והאם יש מקום שיוכל לעזור לה. בתודה מראש, עדי

התכוונתי שלטיפול ציבורי היא מתנגדת בתוקף ללכת. עדי.

שלום עדי, גדעון שובל משיב בפורום בימים א'-ג', כך שאולי תרצי לשלוח את השאלה שוב בעוד מספר ימים. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

עדי שלום, כל עוד אין מוכנות בסיסית להגיע לטיפול אני מתקשה לחשוב על פתרון. נסי לשכנע אותה לגשת לטיפול פרטי ולנסות להבין ממנה מדוע היא לא תתן צ'אנס לאיש מקצוע. כפי הנראה הארוע אותו עברה בצבא היה כל כך קשה שכרגע היא מרגישה צורך להתרחק מקשר קרוב. יתכן שתצליחי לשכנע אותה שלא תיגש עכשיו לטיפול אלא בעוד שלושה חודשים. יתכן שתהיה לה תחושת מרחב מעצם האופציה הזו. זה קשה לקבל, שלא תמיד ניתן לעזור גם כשהאדם הקרוב אלינו סובל וברור לנו מה יכול לעזור לו. בברכה, גדעון