שאלה חשובה ביותר לד"ר

יש לי בת בגיל 18. היא "כאילו" ילדה טובה וממושמעת. לומדת לבגרויות. מקשיבה להורים. לא מעשנת לא שותה אבל........לדעתי היא שקרנית פתלוגית. כל הזמן היא משקרת. גם בדברים הכי קטנים כמו:: "מי גמר את הגבינה?". היא פוערת זוג עינים גדולות ונראית כל כך דוברת אמת. השבוע לקחה לי את כרטיס האשראי ללא רשות וקנתה דברים. לא בסכומים גדולים - היא ידעה שאני מחפשת את הכרטיס. הכחישה שלקחה. רק אחרי שלחצתי והבאתי הוכחות היא הודתה. נתנה ל את הכרטיס ושוב לא דיברנו על זה. זה נראה לי כסימפטום למחלה. היא מטופלת בפרוזאק בגלל חרדות ורגשי נחיתות. אני ממש מודאגת. יש לי הרגשה שהיא כל הזמן סוחבת דברים לחברות שלה. יש לה עוד אחות קטנה בבית. בת ה-18 היא ילדת שמנת שלא חסר לה כלום. ממש כלום. היא גדלה כמו נסיכה. יש לה קשיי למידה. תמיד ריפדנו אותה בהמון אהבה וצמר גפן. היא לא מוכנה לגשת לטיפול. מה לעשות.? עוד מעט היא מתגייסת

לדעתי הלא מקצועית , המצב שאת מתארת מעיד על מצוקה כל שהיא שבתכם אינה יכולה לבטא במילים. הצורך לשקר איננו בשליטתה והיא לא עושה זאת בכוונה אלא מתוך בעיה נפשית מסוימת. יתכן שקשה לה להתעמת עם זה ולכן היא מסרבת לטיפול. מצד אחד קשה לעזור למי שלא מעוניין ולא משתף פעולה , אך כהורים אתם חייבים להמשיך לשכנע אותה תוך הדגשת הנזקים שעלולים להגרם לה אם תיתפס בגניבה ובשקר. במיוחד לקראת השרות הצבאי שבו אין כל כך הבנה והתחשבות במצבים כאלה. אולי כדאי לכם לשקול להודיע בצבא על הבעיה,יתכן ותוזמן לשיחה עם קב"ן ואולי יתנו לה טיפול פסיכולוגי במסגרת הצבאית.

לאם המודאגת שלום, הן השקרים והן הסחיבות מציינות לדעתי מצוקה וקושי רגשי, שיש כפי הנראה קושי להביעו בדרך אחרת. "לא לדבר על זה" היא דרך שלא תעלים או תטפל בבעיה, לכן אני לא ממליץ עליה. השאלה הינה איך לדבר באופן שאינו מאשים, שיוצר תקשורת פתוחה וגלויה ומהווה תמיכה וסיוע למצוקה של בתכם. כתבת שבתך לא מטופלת, אך זה אינו מדוייק. היא מטופלת תרופתית. נראה לי שיש מקום לשקול גם טיפול שיחתי. ושוב השאלה איך לסייע לבתך לראות את היתרונות בטיפול פסיכולוגי בנוסף לטיפול התרופתי בנוסף לכך, יתכן שאת תפיקי תועלת מכמה שיחות יעוץ שיעזרו לך להבין טוב יותר איך להתמודד עם ההתנהגויות הללו של ביתך ובכך ירגיעו משהו מדאגותייך . בהצלחה, גדעון