דיכאון, האומנם?

שלום, אני בת 25, מנהלת אורח חיים תקין לחלוטין-לימודים, עבודה, בן-זוג וכו', לאחרונה עזבתי את עבודתי בה עבדתי ב-3 שנים האחרונות עקב שחיקה ואני מרוצה מכך אולם ישנה בעיה שמאוד מטרידה אותי והיא חוסר "דרייב" לעשות שום דבר, אין שום דבר שמלהיב אותי וגורם לי ללכת ולבנות תוכניות בדרך להשגתו ואף להתרגשות ממנו כאילו לקראת דבר חדש, אין לי חשק לעבודה חדשה, הלימודים נעשים בכוח רק כי "צריך" וזה הדבר היחידי כמעט שממלא לי את הזמן, אני לא מוצאת שום דבר שבא לי לעשות שיעניין אותי, תחושת בדידות, מעין אפטיה מתמשכת-דבר לא מלהיב אותי, חוסר אמביציה, חוסר מוטיבציה, שעמום, תהיה מה ערכי ולאן אגיע במצב הזה. הרגשה של חיים אפורים, שגרה ריקנית מאוד כי אני לא מוצאת במה למלא אותה פרט ללימודים (וגם אותם אני לא באמת יודעת אם אני רוצה ללמוד), בן זוגי ומשפחה, זה אולי נשמע חיים מלאים אבל זה ממש לא כך. זה מצב חדש לי, בעבר הייתי מאוד מחושבת ויודעת לחשב 10 צעדים קדימה מה הולך להיות ופתאום הכל נעלם, הייתי יודעת מה אני רוצה במדויק ולפרטי פרטים. המצב הזה מאוד לא נוח לי וגורם לי לעתים לסוג של חרדות או מצבי רוח לא טובים, בכי והרגשה כללית לא טובה. אני מאוד מודאגת מכך, מה אני יכולה לעשות? אם יש לכם עצה בשבילי אני מאוד אשמח. תודה רבה מראש אני.

לאדישה שלום, את מתארת מצב שבו את עושה את מה "שצריך", אבל מה את רוצה לעשות, מה מניע אותך? את התשובה לכך את לא יודעת. ולכן מצב הרוח והנפילה הרגשית. אני סבור שזה הזמן להתחיל טיפול נפשי. הפער הזה בין מה שצריך והתפקוד הטב החיצוני, לבין תחושת חוסר האנרגיה וחוסר ההתלהבות. הפער הזה קורא לך לעשות איתו משהו: להבין מה קורה לך. לעבוד על מה את רוצה באמת, לראות לאן את מתפתחת, למצוא מחדש את המוטיבציה שנדמה שאבדה. נדמה לי שטיפול יכול לסייע לך בזה. בהצלחה, גדעון