אני, ניסוי

אני מרגישה כמו ניסוי, כאילו נולדתי לעולם הזה בתור ניסוי. אני חושבת שיש לי מחלה נפשית שעוד לא התפרצה, אני לא יכולה לתאר בדיוק מזה כי זה המון המון דברים שנחשבים לקצת "משוגעים" אני מרגישה כאילו המחלה שלי היא כאילו בניסוי עכשיו. אף אחד לא מאמין לי שככה אני מרגישה, פעם אמרתי את זה לאיזה פסיכולוג והוא אמר דברים לא קשורים, לא נכונים. אף אחד אחר לא יכול להבין את זה כי יחשבו שאני באמת הוזה והשגעון שלי בין היתר הוא גם להזות דברים. כל הזמן רצות לי בראש תמונות וכדי לצאת מהם אני מנערת את הראש ואני עושה כל מיני דברים מוזרים. לפעמים אני חושבת שיש מישהו איתי בחדר שמסתכל עלי כדי לדווח על הניסוי. לאמא שלי יש קצת בעיות נפשיות וזה משהו שיש לעוד מישהו מהמשפחה אבל אני לא חושבת שמישהו מהם מגיע למצב שלי. אני יותר קיצונית ואצלי זה פשוט דוגר. אני בטוחה שעוד כמה שנים המחלה שלי תתפרץ באיזה שהוא אופן ואז כולם יבינו אבל אז יהיה כבר מאוחר מידי. לפעמים יש לי דיכאון אבל אז כשאני יוצאת ממנו אני חושבת שאין לי כלום ואני סתם הזיתי את כל זה כשזה קרה. אל תכתבו לי שטויות כמו "בטיפול נפשי הכל יסתדר" כי זה לא. זה כל החיים שלי ככה. כבר בגיל מאוד צעיר ידעתי שבסוף יאשפזו אותי.

הי אדריאנה, אני יכולה רק להזדהות עם רגשותיך לגבי הדברים המוזרים שאת חשה, שאת לא ממש יודעת מה נכון ואמיתי ומה לא, ושאת לא יכולה לסמוך על אף אחד. אני חושבת שזה מאוד קשה להרגיש שגם על המטפל אי אפשר לסמוך, ובנוסף לחכות שמשהו רע יקרה, שזה יתפרץ. אולי תנסי לדבר עם המטפל שלך על טיפול תרופתי שאולי יוכל להקל עליך. את לא חייבת לספר לו את כל מחשותייך אם את חוששת, רק את הכיוון, והוא יוכל לכוון אותך לפסיכיאטר. (שאותו תוכלי לראות באופן פרטי מבלי לחשוש שכולם יגלו).

אדריאנה שלום, אין סיבה שתישארי לבד עם מצוקתך ופחדייך. אם אכן התחושה שלך, שיש לך מחלה נפשית שעוד לא התפרצה הינה נכונה, הרי ההרגשה של "לחכות שזה יקרה" הינה קשה מאוד.ניתן לדעתי להקל עלייך דרך טיפול תרופתי. לכן, הייתי ממליץ שתקבעי פגישה עם פסיכיאטר, תשתפי אותו במחשבותייך ותחושותייך ואני מקווה שהוא יוכל לסייע לך. בהצלחה, גדעון