קנאה

שלום, אני בת 25, אני יוצאת עם מישהו כבר 8 שנים!! (כן, זו האמת..).אני אוהבת אותו והוא אותי ויש לנו קשר מדהים.אבל אנחנו לא מתחתנים... מדברים על זה, הוא אומר שהוא רוצה אבל לא מציע לי.. זה נשאר בגדר דיבורים.. חברות שלי כבר החלו להתחתן ואני מוצאת את עצמי מקנאת בכל אחת שמספרת לי שהיא מתחתנת.אני מרגישה שזה לא הוגן ושלי מגיע יותר... אני יודעת שאולי זה נשמע קטנוני , אבל ככה אני מרגישה.. היו לנו בעיות בשנתיים האחרונות, קרתה לי טרגדיה במשפחה והדבר השפיע עלי מאוד, הפך אותי למדוכאת וחרדה ואפילו קצת היפוכונדרית.. זה השפיע על הקשר כי אני הייתי די מרוכזת בעצמי ובכאב שלי ובאובדן..הוא אפילו אומר שהוא רצה להציע לי אבל בגלל איך שהייתי, הוא הרגיש שזה לא מתאים.. אחרי הטרגדיה (אבא שלי נפטר בפתאומיות), כמה חודשים אחרי עברנו לגור ביחד כי הייתי חייבת לברוח מהבית.. היה לי מאוד קשה להיות שם- וכשנה אחרי שגרנו ביחד, החלו כל הבעיות והחרדות שלי- אז הוא אומר שהוא לא רצה שנתחתן כי הוא פחד שזו לא תהיה עוד בריחה למשהו... אני רוצה להתחתן ואני מקנאה וכועסת שהחיים שלי נהרסו בגלל האובדן, ולא מספיק קשה לי, אז הוא גם לא מתחתן איתי בגלל זה... אני צריכה עיצה ועזרה- האם הוא צודק? ואולי אני? נמאס לי לקנא בכולם ולשמוח בשביל אחרים- רוצה לשמוח בשבילי ולהיות מאושרת, זה לא מגיע לי? אשמח לכל עזרה. תודה.

נראה לי הגיוני לגמרי לרצות לבסס את הקשר אחרי כל כך הרבה שנים, ולרצות יציבות עם הבנאדם אותו את אוהבת. ולכן גם הקנאה בחברותיך שכבר השיגו את מה שאת רוצה בו טבעית לגמרי. הפתרון היעיל ביותר הוא להזמין אותו לשיחה רצינית בעניין, לתקשר איתו את הכל, להסביר לו בדיוק איך את מרגישה, מה את רוצה וכו' - ולראות מה יש לו לומר בעניין. בתקווה שההודעה הבאה שלך תהיה בנושא חתונות... קוקי

שלום שירז, אני מסכימה עם קוקי שברמה הפרקטית כדאי לשוחח עם בן-זוגך על תחושותייך סביב מיסוד היחסים. לצד זאת, נראה לי נכון לברר לעומק נושאים הקשורים להתמודדות הרגשית שלך עם הטרגדיה שעברת, והשפעתה על היחסים הזוגיים. את הבירור הזה אני מציעה לעשות במסגרת טיפול פסיכולוגי, בו תוכלי לנסות להבין מה קרה לך בעקבות האובדן. בברכה, אורנה ראובן-מגריל