גיל ההתבגרות

נכדי בן ה-14, שהיה עד לפני שנה נער "שהלך בתלם" היה חבר בתנועת נוער, התמסר לתחביבים מתחום המוסיקה, בניית דאונים וכד' - חבר לנוער שוליים. ההתחברות הזו גרמה לו לצאת מכל הפעילויות הנ"ל ולאבד עניין בחבריו מהעבר. הדימוי של ילד ההולך בתלם "חנון" הפך בעיניו לנחות ואילו דמות "המאצ'ו" היא הדמות המככבת כיום בחייו. אין לו כל עניין בלימודים, הוא מתחמק מבית הספר לעיתים קרובות, הגיע להדרדרות מוחלטת ביחסיו עם מורות בית הספר והפך לנער בעייתי, עם גישה ברורה שהלימודים לא מענינים אותו ובית הספר הפך לו למיטרד. כל מה שמעניין אותו זה בילויים במועדונים בחברת אותם נערים שחלקם אף מבוגרים ממנו ב-2 עד 5 שנים. הוריו דוגלים בשיטה של אין טעם להתערב במעשיו ולהגבילו, כי אם כן הוא יעשה את מעשיו ללא ידיעתם. אני כסבתו מודאגת - למרות שברור לי שזה לא תפקידי. מה עושים ????

לסבתא המודאגת שלום, אימרה ישנה ונכונה אומרת "שככל שהילדים גדולים יותר, הדאגות גדולות יותר". ביחוד קשה כשמדובר על נכדים ויכולתך להשפיע מטבע הדברים היא פחותה יותר. מה שיכול לסייע זו הידיעה שגיל ההתבגרות מאופיין במעשי מרדנות והפניית עורף ל"דרך הטובה". אך עם ההתבגרות, ישנה התמתנות וחזרה אל "גירסא דינקותא". החינוך ההורי הטוב ומה שהפנים בבית הוריו, לא הולכים לאיבוד וממתינים בנפש לשעת הכושר - לצוץ אל פני השטח כשענני ההתבגרות מתפזרים. לבנתיים חשוב שאת כסבתו תשמרי על קשר טוב איתו ועם הוריו. נסי ליצור מצב שביתיך יהווה מקום מפלט ממצבי הרוח והסערות החולפות. ככל שהקשר ביניכם ועם הוריו יהיה טוב יותר, כך הוא ירגיש בטוח יותר להתייעץ ולחזור אליכם בזמן קושי. בהצלחה, גדעון