תגובה לאורנה ראובן - מגריל

אורנה, תודה שענית לי. אצל מי לא הייתי בטיפול? הייתי אצל דיאטניות מומחות להפרעות אכילה עם כמות האוכל שהן נתנו לי לא יכולתי, הייתי לפני הצבא בבי"ח תל השומר במרפאות חוץ וברחתי משם כי הם רצו לאשפז אותי, הייתי אצל דר' שולמית בלנק מבי"ח קפלן והיא עזרה לי לרדת יותר במשקל בהתחלה פחדתי ממנה אבל בסוף הבנתי שהיא כולה רק דיבורים אז המשכתי לרדת במשקל וגם אצלה כמעט התאשפזתי אך למזלי אבא שלי היה איתי באותו יום והוא לא הסכים. הייתי אצל פסיכולוגיות מטעם הקופת חולים וגם הן היו נחושות בדעתן שרק מסגרת אשפוז תתאים. תביני, באתי בגישה של זהו אני רוצה לצאת מזה תעזרו לי אבל לא דרך אשפוז וכלום אף אחד לא מוכן לקחת את " האחריות " לטפל בי. פניתי לקופת חולים שלי בבקשה להתחיל טיפול אמבולטורי בבי"ח תל השומר אך מסתבר שבגלל שעברתי את גיל 18 אני לא זכאית לט.17 לדיאטנית מצב שבו אומרים לי בבירור הגיע זמנך למות. אני מיואשת וחסרת כוחות להלחם הביאו אותי למצב שאני מתדרדרת שוב ( אני 1.50 ושוקלת 37 קילו בת 27 והירידה במשקל עוד חזקה בי ). חבל שזאת המציאות שבה בגילי עוזרים לי להחליט שטוב יותר למות מאשר לחיות כי זאת התחושה שלי ( הביאו אותי למצב שאני היום רוצה יותר מהכל למות כי אין לי טעם לחיים אלה ). תודה רבה לך על ההקשבה. מעיין המיואשת מהחיים.

שלום מעיין, אני עדיין מאמינה שהחלטה עמוקה שלך להבריא, ולחיות, תוכל "להיפגש" עם יוזמה ונכונות של אנשי מקצוע בתחום. אל תפסיקי לקוות להבריא, אורנה ראובן-מגריל

האם התנגדות לאישפוז היא לא סוג של התנגדות לטיפול? כתבת בעצמך שאת חולה כבר הרבה שנים מחד, וניסית כל מיני מטפלים וטיפולים מאידך. ו...את עדיין באותו מקום. אז אם את באמת מוכנה להילחם על החיים שלך, לא הגיע הזמן לקחת עליהם אחריות ולנסות את האופציה של אישפוז, למרות שהיא לא מפתה במיוחד?