כסיסת ציפורניים כתוצאה ממצוקה

שלום רב! ביתי בת 4. ילדה בוגרת ונבונה ולפני 3 שבועות זרקה את המוצץ (לא לגמרי ברצון, אבל בסופו של דבר, היא ביצעה את הזריקה לפח).חשוב לציין שהיא הייתה מאוד קשורה אליו אבל מאחר ולא ידעה לשים את הגבול והיתה עושה בו שימוש רב בבית(ולא רק בשינה), לא הייתה ברירה והיינו מוכרחים להפטר ממנו סופית.מאז, אנחנו עוברים תקופה קשה. קודם כל, היא נעשתה אגרסיבית במיוחד כלפי אחותה בת ה- 10 חודשים ועושה לנו דווקא כל הזמן. בוכה מכל דבר ומקשה על חיינו עד מוות (בגן היא בסדר ומתפקדת כרגיל) (עם זאת, חלק מהזמן גם בבית היא בסדר גמור). עם הזמן היא למדה להרדם בלעדיו אבל שמתי לב שכשהיא עצבנית/עייפה היא מתחילה לגעת בשפתיים שלה בצורה אובססיבית. בנוסף, לפני יומיים גיליתי שהיא כססה ציפורניים משתי אצבעות וזה שבר אותי לגמרי. אני כוססת ומקפידה מאז ומעולם לא לעשות זאת לידה (אני בשליטה ולא כוססת בטירוף - תקופות ארוכות בחיי לא כססתי כלל). זה אוכל אותי שהיא התחילה לעשות זאת ואני ממש אובדת עצות. עכשו, אני מוכנה להחזיר את המוצץ ולעשות הכל, ובלבד שהיא תפטר מההרגל הנוראי הזה שנראה לי רק בהתחלה. אבקש לשאול כמה שאלות: האם לאור המצב כדאי להחזיר לה את המוצץ? האם תופעת הכסיסה והתופעות האחרות הן בכלל ברות תיקון? האם אתה יכול להמליץ על איזה טיפול אלטרנטיבי שיכול להרגיע אותה ולעזור לה? (כמו שיאצו או אחר)? אני מוכנה לעשות הכל כדי להקל עליה ולעזור לה. עזור לי לעזור לה. בברכה, מיכל

שלום מיכל, אני מבינה מהודעתך שההרגלים של בתך הקשורים בפה (מציצת מוצץ, כסיסת ציפורניים וכו') הם לא פשוטים עבורך, ככל הנראה בשל חוויות החיים שלך בנושא. כרגע יש הרבה מאוד מתח בבית סביב הנושא, ונראה לי נכון להקדיש מאמצים להרגעה כללית (לא רק של הילדה...). בנוסף, אני מציעה להתייעץ בנושא עם פסיכולוג/ית התפתחותיים, בעיקר כדי שתמצאו את הדרך להתייחס לנושא באורח יותר רגוע (למשל, האם באמת הייתם חייבים "להיפטר מהמוצץ סופית", והאם אפשר לא להישבר כאשר הבת מבטאת מצוקה טבעית סביב אובדן המוצץ שלה). חשוב לזכור שילדינו הם מומחים בזיהוי התגובות הרגשיות שלנו, והדרך להקל עליהם עוברת לעיתים קרובות דרך המאמץ להקל ולטפל בעצמנו... בהצלחה, אורנה ראובן-מגריל