בלבול

היי. אני פונה ברצון להבין מדוע יש לי הרבה רגעי משבר והכוונה שאני מרגישה שלא טוב לי ולא מספיק לי בעולם הזה.אני מרגישה קצת שונה מאנשים אחרים הרבה פעמים חושבת מעבר ולא נקודתית.דבר שיכול מאוד להרגיז אותי לאחר לא מזיז.כל מילה שנאמרת אני מפרשת אותה כמתייחסת אליי.אני כועסת מייד ומאוד אימפולסיבית.לא יכולה לתת לדברים לחלוף לידי חייבת להתערב בכל דבר,להבין,להסביר.אני מרגישה שאני יכולה לדבר עם מישהו ומיד אח"כ לנסות ולנתח כל מילה שנאמרה ממני ולבחון האם היה נכון להגיד אותה או לא. אני מרגישה עומס רב על עצמי ולכן ברוב היום אני מוצאת עצמי מוטרדת,נשברת. על פניו לא מראה דבר בחורה חייכנית שחצנית מאוד לא מקבלת ביקורת חזקה ונחושה. אני מחמירה מאוד עם עצמי ועם הסביבה.אני מרגישה שיש לי דרישות שלי נראות הכי טריוויאליות אך לצד השני נראות מוגזמות.אני אף פעם לא יודעת באמת אם אני צודקת או טועה בהתנהגות.אני בטוחה בדבר אחד שמאוד קשה לי. מה יכולה להיות סיבה להתנהגות שכזו? האם עודף אהבה בבית פינוק וחום יכולים לגרום לכך שאני אצפה לקבל בחוץ את מה שהורגלתי אליו.אין להסיק שאני לא עצמאית שכן חייתי מאז ומתמיד מחוץ לבית אך החום התקבל למרות הכל. האם משברים במשפחה הקרובה יכולים לגרום לי לכעס גובר כלפי הסביבה ולכן אני מרגישה קצת עוינת.יש בי חוסר אמון טוטלי באנשים ואני רוצה למצוא קצה חוט שאוכל להחזיר דרכו קצת מהאמון.שוב....אני רוצה אך כ"כ לא מאמינה בזה כי אני יודעת שאם היה בי אמון והייתי נוחה יותר הייתי נפגעת מהסביבה. מה עובר עליי ד"ר..

שלום אירית, את מתארת פער מכאיב בין ההתנהלות החיצונית והחוויה הפנימית שלך. בעוד כלפי חוץ את חייכנית ובטוחה בעצמך, בחוויה הפנימית שלך את מוטרדת, כואבת וכועסת. אני חושבת שפער כזה הוא מצב מתאים מאוד לטיפול פסיכולוגי דינמי. בטיפול תוכלי להבין לעומק מה מכאיב לך, וכיצד נבנה הפער הזה בין החוויות העצמיות השונות. בברכה, אורנה ראובן-מגריל