בדידות

אני בן 23. אני חש בדידות גדולה בחיי. יש לי מספר חברים אך בעייתי היא שאין לי "חברה" כמו שקוראים לזה...אני חש שאין לי בעצם אפפחד שאני יכול לדבר איתו על נושאים עמוקים כמו עם פסיכולוג, ואני אשכרה חולם בלילות על מסיבות, על אירועים חברתיים. אני ממש חולם על אירועים כאלה.... אני אדם חברותי אך מעולם לא הצטיינתי בלשון המעטה ליצור חברויות רב משתתפים אלא יותר יחדיניות..(שגם הן לא משהו..) אי אפשר להפגיש בין חברים שונים כי עולמם שונה כבר ניסיתי זאת ולא צלח. בסך הכל מאז מעולם חלומי הוא לחיות,לחוש, להתערות, להתרועע וכו'. חיי אינם אלא דלות של עבודה שינה ומפגשים של קפה.ניסיתי לתבל אותם בקורסים שונים ואכן העשרתי עולמי אך אני יודע מה חסר לי-חבורה מצומצת של אנשים שיהיו חבריי. מאידך יש לציין וזה חשוב אני אדם שאוהב גם חופש כלומר: נגיד בצבא לא יכולתי להיות הרבה זמן עם אנשים זה שיגע אותי... בקיצור בעייה...........

שלום טום, אתה מעלה שאלות לגבי היכולות הבין-אישיות והחברתיות שלך, ואני מרגישה שיש כאן בלבול מסויים בין סוג היכולות שמאפיין קשרים אינטימיים, וסוג הכישורים החברתיים שמאפיין אירועים חברתיים רבי-משתתפים. נשמע שאתה מעוניין להביא את כל הכישורים האלה לידי ביטוי בכל הקשר חברתי ("אני חש שאין לי בעצם אפפחד שאני יכול לדבר איתו על נושאים עמוקים כמו עם פסיכולוג, ואני אשכרה חולם בלילות על מסיבות, על אירועים חברתיים"). יתכן שזה לא תמיד אפשרי, ונחוצות הפרדות מסויימות... בכל מקרה, אני חושבת שכדאי להמשיך לברר את הדברים לעומק, בקשר טיפולי יחידני ואינטימי... בברכה, אורנה ראובן-מגריל