ילדים בוגרים

לבעלי ולי 5 ילדים בני 14-28 לבעלי בקורת קשה על חלק מהילדים . בני זוגם לא מוצאים חן בעיניו או ההתנהגות הכללית (חברים, לבוש, וכו') הדבר גורם לו לתחושת חוסר אונים, עצב , ודיכאון קל. אני מאד מבינה מה מפריע לו ואת העובדה שהוא מאוכזב ,הילדים לא הולכים בדרך בה ציפה אך מאמינה שעם חלוף גיל ההתבגרות רובם יישרו קו. הוא לא מצליח להתמודד עם מציאות זו ומסתובב במחיצתם עם פרצוף זועף ומקרין תחושה של תתרחקו ממני. כיצד ניתן לעזור לו ולי המרגישה מאד לו נח במצב זה?

לרעיה ולאם את מתארת קצר בתיקשורת בין בעלך לילדים. קשה לו איתם בגיל ההתבגרות, אולי הוא לוקח את הבעיות שלהם באופן אישי? נפגע? נעלב? זוהי הזדמנות בשבילו ללכת לייעוץ מקצועי ולברר מה עובר עליו... יעל

רעיה ואם, אין הרבה הורים שלא רואים קדימה עבור הילדים שלהם, ולמעשה "מתכננים" להם מראש את החיים. אבל לילדים יש נטיה לגדול, להתגבר ולקבל החלטות עצמאיות. סביר להניח שאתם כהורים, חושבים שהם גם טועים בבחירות שלהם. אבל צריך לתת להם ללמוד מהטעויות האלה, אחרת יחסרו להם כלים להתמודדות עם העולם שבחוץ. ההודעה שלך מזכירה לי את השיר של אריק איינשטיין - עוף גוזל. וזו בדיוק המשמעות של להיות הורים, לדעת שמגיע שלב שבו אפשר וצריך לשחרר את הילדים לחיים משלהם. זה לא אומר שהם מעריכים אתכם פחות כהורים, זה רק אומר שלא תוכלו - ואת זה בעלך צריך להפנים - להמשיך ולכוון להם את החיים בלי סוף. בעלך מאוכזב משום שהילדים מגבשים אישיות משלהם, וזה כולל רצונות, העדפות, בחירות והחלטות משלהם? תנסי לדבר איתו ולומר לו, שעדיף שהוא יתמוך בהם - גם אם הם טועים. אם הוא ימשיך להסתובב לידם עם פרצוף זועף ולשדר להם מסר של "תתרחקו", זה עלול לקרות, והם אכן יתרחקו ממנו. ס.מ.

רעיה ואם שלום, בנוסף לתשובתי אנא קראי את ההתיחסויות הנוספות של יעל ושל ס.מ. ילדים מתבגרים הופכים לילדים בוגרים ומוצאים את דרכם בחיים. לפעמים בעזרת ההורים ולפעמים למרות ההורים. משימת ההורות בשלב זה אינה קלה: לאפשר את השונות ולקבל אותה ולתמוך בה אך גם לכוון. אבל מה עושים כשלא מקבלים את השונות, איך אפשר לתמוך כשהילד "טועה" או מתנהג בצורה שפוגעת בו או מצוי בבעיות פסיכולוגיות (כפי שראינו בשאלות קודמות)? . או אז משימת ההורות אינה קלה כלל ועיקר וזה מה שאתם חווים בתקופה זו. את מציינת כי בעלך זועף, מרגיש חסר אונים, עצב ודיכאון קל. אני מסכים שאדם במצב כזה זקוק ליעוץ. את מציינת שעם "חלוף גיל ההתבגרות רובם יישרו קו". אני לא בטוח, לא בהכרח.יתכן שדרכם בחיים תהיה שונה משלכם. מה יהיה אז? את מזהה עצמך כ"רעיה ואם" ובכך את גם מכוונת לקושי שלך - כמצויה בין שני התפקידים הכל כך מרכזיים ותובעניים אלו. להיות רעיה ולתמוך בבעל ולהיות כאם לחמישה ילדים, חלקם כבר גדולים. אני סבור כפי שאת מציינת, שאכן גם לך קשה , גם לראות את בעלך וגם לראות את הילדים המתרחקים ממנו. גם להסכים בחלק מהמקרים איתו וגם לחשוב ולקוות שהדברים יסתדרו. אני סבור שטוב היה לו הייתם מגיעים ליעוץ במשותף. יעוץ שיעזור לכם להבין ולראות את החלק הנורמטיבי בדילמה שאת מעלה וכך לא להרגיש לבד. יעוץ שיעזור לבעלך להרגיש פחות מדוכא, ולך להרגיש יותר בנוח עם התפקידים השונים שלך כרעיה ואם. הצלחה, גדעון

שלום תודה לכל המשיבים ובמיוחד לך גדעון שהטבת לתאר ולהבין את הקושי בו אני נמצאת . אחת הבעיות העיקריות עם בעלי שהוא לא מוכן לשמוע מיעוץ , להבנתו בת בגיל 16 (שבמקרה כרגע היא במוקד הבעיות) חייבת להשמע לו . לאחר הסברים ושיחות רבות בינהם הוא דורש ממנה לעזוב את החבר שלה שהוא שלילי מאד גם בעיני ומאיים בסילוקה מהבית אם לא תעשה כן . חבר זה גורר אותה למעשים שלילים רבים (בלשון המעטה) היא עדייו תלמידה במוסד טוב ואנו חוששים לשלומה בכלל ולאפשרות שיזרקו אותה משם עקב העדרויות וכד'. היא מתעלמת מהאיום וממשיכה להפגש עם החבר ...מה עושים? אני זו שלא נותנת לו לבצע את איומו כי אני רואה בזה סיכון עצום וצעד מסוכן. ייתכן בהחלט שהיא תאלץ להפרד ממנו , אך אנני יודעת מה יהיו המחירים . מה עושים? תודה על הסיוע וההתיחסות.