דפוס פאסיבי-אגרסיבי

שלום רב! מזה כחודשיים אני חונך אדם כבן 27 אשר סובל מסכיזופרניה. בזמן האחרון שמתי לב לדפוס של תוקפנות ועוינות מוסווית אשר מתבטא בעיקר בחוסר שיתוף פעולה, ודחייה של הקשר ביינינו. ראוי לציין כי אותו בחור, כמעט שאינו מתקשר מילולית, ויחסי החיברות שלו מצומצמים למדי. הוא מתקשה מאוד לבטא את עצמו מה שגורם לו (כך אני מניח), לתסכול רב. יחד עם זאת קשה לי מאוד לספוג את הריקושטים וחסור שיתוף הפעולה כמו גם חוסר המוטיבציה לגיוון בפעולות שלנו. אני מודע כי חלק מההתנהגותו נובעת מהמחלה ומהווה למעשה את אחד מהתסמינים שלה, אך רציתי לדעת כיצד יש לנקוט כאשר דפוס זה עולה? האם ניתן "לעקוף" את הדפוס? ואיך מתמודדים עם אדם כזה חולה נפש כמו גם אדם בריא בנפשו. בפגישה האחרונה עימו עלו אצלי הרבה מאוד רגשות של זעם ותסכול, ואני מתקשה לראות כיצד אני יכול לעזור לו או בכלל להמשיך את החונכות. אני מניח שגם לי יש חלק מסוים באופן ההתנהגות שלו, אך לאחר התעמקות אישית נראה לי שתרומתי לעניין היא מזערית. יש לציין כי נוסף לסכיזופרניה ממנה הוא סובל הוא מאובחן גם עם אוטיזים ככל הנראה כך שהתקשורת עימו איננה אפקטבית ומוגבלת למדי. תודה רבה.

זיו שלום, אתה חונך של אדם חולה המגלה מוגבלויות רבות ביכולת התקשורת החברתית שלו. היכרות עם המחלה ומגבלותיה תעזור לך לפתח ציפיות ריאליות לגבי היכולת שלך לסייע לו ולבחור לפיכך מטרות ריאליות יותר. כאשר התסכול שלך יקטן, תיגדל היכולת למצוא דרכים יצירתיות למצוא את המקום בו תוכלו להיפגש כאדם שרוצה לעזור לאדם שרוצה להעזר. אני מקווה שהמסגרת דרכה אתה חונך מאפשרת לך הדרכה. המפגש עם המחלה ללא הדרכה הינו קשה ומעורר כפי שציינת רגשות עזים. הרבה הצלחה, גדעון

שלום רב יש להניח שהוא מרגיש כמוך, דהיינו שאתה דוחה את הקשר , הוא לא מספיק מודע למה שהוא גורם לך ומשליך את מה שהוא מרגיש עליך. כדאי לך להעלות את הנושא בפניו, ואם אתה מעוניין להמשיך איתו את החונכות תביע זאת בפניו. עבודתך לא קלה ודרושה הרבה מסירות ואהבה. בהצלחה