שינה עם אם חד הורית

בני בן שש וחצי ומזה שנה וחצי הוא נוהג לישון איתי במיטה שלי. לפני שנה ותשעה חודשים חזרתי לארץ עם בני ופתחתי בהליכי גירושין. בעלי נשאר באמריקה ומאז לא נפגש עם בננו. בחצי שנה האחרונה החל לשוחח עם בננו בטלפון אחת לשבוע. במשך חמישה חודשים אחרי השיבה לארץ גרנו אצל הוריי ובני ישן במיטתו בחדרו. מאז שעברנו לגור בדירתנו בני נכנס למיטתי בשעה שמונה בערב ושם הוא מעביר את הלילה בשינה לצידי. נכון להיום אני לא מרגישה שמשהו לא בסדר עם זה - למעט התקופות שיש לי בן זוג ואז המצב לא נוח. האם אני עושה טעות בכך שאני מאפשרת לו לישון איתי? אם כן איך עליי לשכנעו לישון בחדרו במיטתו, שכן אין הוא מוכן לישון לבד. חוץ מזה הוא ילד דיי עצמאי (צרכים, מקלחות, שריכת נעלים ובגדים וכו') - מה עליי לעשות? ואיך? אני יודעת שיש כמה גישות, אבל האם יש גבול לגיל שבו בני יכול לישון איתי? ובאיזו גישה עליי לנקוט? בתודה רבה, אורנה

שלום אורנה, את צודקת שיש כל מיני דרכים להסתכל על שינה משותפת של הורים וילדים. תפיסות בסגנון "עיקרון הרצף" רואות בכך נוהג חיובי לכל הנוגעים בדבר, ולעומתן יש תפיסות המדגישות את חשיבות הגבולות הברורים בין המרחב הפרטי של ההורה ושל הילד. בין שני הקטבים האלה, כל הורה מוצא לעצמו את הדרך המתאימה לו ולילדו, וכמובן שדברים משתנים בהתאם לגיל ולהתמודדויות העומדות בפני המשפחה. אני משערת שסביב המעבר לדירה משלכם, את ובנך חוויתם במלואה את הטלטלה הרגשית שהיתה כרוכה בגירושין ובהגירה. יתכן שאז הסתיימה "תקופת המעבר" שלכם שכללה סיוע מצד הורייך, וזה היה הזמן לחזור לחיים עצמאיים. יכול להיות ששניכם הרגשתם אז בדידות מסויימת, והשינה ביחד הייתה מנחמת ומרגיעה. זה טבעי ובסדר, אבל נדמה לי שכעת את מרגישה שהדברים משתנים. את מודעת היטב לאי הנוחות שסידור השינה הזה כולל כשיש לך בן-זוג, ורואה את בנך כילד עצמאי ומתמודד. לאור זאת, נראה לי נכון לתארגן לקראת לינה נפרדת... אם ההסתכלות שהצעתי מתאימה לך, חשוב לבצע את השינוי מתוך הכרה בכך שהשינה ביחד הייתה מקור לניחומים לשניכם, ולהציע לבנך תמיכה רגשית בדרכים חלופיות. עדכני אותנו איך זה מתקדם! בהצלחה, אורנה

אורנה, שלום! תודה על התייחסותך למכתבי. הערת את תשומת ליבי לנקודה חשובה שכלל לא חשבתי עליה ואני מוצאת בה הרבה אמת (בעניין הניחומים ההדדיים). מאז שכתבתי את המכתב דיברתי עם בני והוא אמר לי כי אינו רוצה לישון לבד כי יש לו שם (בחדרו) חלומות זוועה. היום בבוקר (יום שבת) הצעתי לו לשנות את הדקורציה בחדרו: להעביר את המיטה למקום אחר, את השולחן ואת הטלויזיה - בקיצור לרענן את החדר. בני הסכים בשמחה ועמלנו ביחד שעות בסידור חדרו מחדש. בני היה מאוד נרגש ונלהב היות והיה שותף מלא להחלטות מה להניח ואיפה. אני שמחה לציין כי הוא אפילו הסתכל בטלויזיה שבחדרו כמה פעמים היום , אפילו עכשיו הוא ניגש באופן טבעי לחדרו ושוכב במיטתו וצופה בטלויזיה (בחצי שנה האחרונה בני לא צפה בטלויזיה בחדרו בכלל, אלא בסלון. בחדרו נהג לשהות רק כאשר באו אליו חברים). הלילה הוא הסכים לעשות ניסיון ולישון בחדרו ולראות אם לא יהיו לו חלומות זוועה. מעל ראשו תלינו לוכד חלומות גדול ומפואר - הסברתי לו שתפקידו ללכוד את החלומות הרעים, גם לי יש כזה מעל הראש בחדר שינה - כך שהדבר אינו זר לו. אמרתי לו כי אם יתעורר בלילה עם חלום רע, שיקרא לי ואקח אותו לחדרי. כולי ציפייה איך יעבור הלילה ( ולא רק עבורו, גם לי לא יהיה קל לישון לבד אחרי שהתרגלתי לנוכחותו מזה יותר מחצי שנה). שוב תודה על התייחסותך, חג-שמח, אורנה