מצוקה בטיפול

אני הולכת כבר שנה למטפל שנוגע בי. אני יודעת שיש פה בעיה ומצד שני לא רוצה שיפסיק, כי אני מרגישה מיוחדת. אני במצוקה נוראית.אני לא מסוגלת לעזוב. עיזרו לי.

למיה, אני רוצה לשאול אותך שתי שאלות קצת מקדמות- האם המטפל שלך הוא פסיכולוג/פסיכאטר מורשה? והאם הנגיעות הן נגיעות מיניות באופן ברור וחד משמעי? עדי

לפסיכולוג יש ma בפסיכולוגיה. הנגיעות נראה לי שהן מיניות- חיבוקים , נשיקות בפה, נגיעות מתחת לחולצה. אבל למרות התגובות שקראתי, אני לא מסוגלת לאבד את אהבתו.אני מקרה אבוד.

אני מצטרפת לשאלות של הקודמת - ובנוסף אני רוצה להזכיר לך 2 דברים: - עצם העובדה שאת כאן, וכותבת מילים כמו מצוקה ולא מסוגלת לעזוב - אומר שאת כן רוצה לשנות את המצב, על אף הספקות וההרגשות הנעימות שנגרמות מכך , שאפשר להבין גם אותם. - אם המטפל הוא פסיכולוג מורשה באמת אז הוא יודע את הכללים ומה שהוא עושה אינו חוקי. ואת צריכה להבין שהגבולות שנחצו הן אחריותו הבלעדית, ועצם העובדה שהוא נתן להם להיחצות היא עבירה על החוק,שלא לדבר על לא מוסרי בכלל. ולכן יש לעשות משהו בנדון דחוף, בשבילך. אינסטינקטיבית אני הייתי פונה לייעוץ עם פסיכולוגית - שתלווה אותך את התהליך ושתעזור לך לצאת מהמערבולת. (אם את צריכה המלצות, כתבי לי למייל האישי). יש ספר בנושא שיכול לעניין אותך שנקרא "יחסים מקבילים" של אלי זומר. http://www.maytal.co.il/eli_book/mavo.html המון כוח ובהצלחה...

מיה שלום, בהנחה שאכן מדובר על טיפול פסיכולוגי ועל מגע בעל אופי מיני, הרי את נמצאית אכן במצוקה וקושי אמיתי. מחד תחושת המיוחדות ומאידך הידיעה שלך שנעשה כאן משהו אסור . מטופלים במצב כזה מתארים תחושות של בושה ואשמה מחד, יחד עם תחושת המיוחדות. כמו כן שואלים את עצמם מהי אחריותי למצב זה. חשוב אכן שתדעי שזה לא תקין ולא חוקי והאחריות הינה של המטפל. אכן ספרו של ד"ר זומר מומלץ והוא מתאר שם את התהליך כיצד מגע תמים של חיבוק תמיכתי הופך אט אט להיות פחות תמים. איך יוצאים מזה? לדעתי עלייך למצוא מסגרת תומכת , בו תרגישי בטוחה לבחון ולבדוק את תחושותייך ולחשוב ביחד מה עושים ואיך יוצאים מזה. בהצלחה, גדעון

שלום מיה, אני מסכימה מאוד עם תשובתו של גדעון, ומצטרפת בחום להמלצותיו. אורנה