מאניה דיפרסיה

איך מאבחנים מאניה דיפרסיה, ומי מוסמך לכך ???? האם רק דרך בדיקת רמת הליתיום בדם, או בדרכים אחרות, התשובות שאני מקבלת סותרות אחת את השניה, ולפי דעתי אין הסכמה בשטח הפסיכיטריה על המחלה , ואין מקומות שנותנים תשובות, או תמיכות כאלה או אחרות, אלא רק בבתי חולים יחד עם חולים קשים, של סכיזופרניה, פיצולי אישיות וכו'. ושאלתי הבאה היא : מה קורה אם מחליטים להפסיק לקחת ליתיום, איזה נזק נפשי ופיזי יכול להגרם כתוצאה מכך. תודה

הי גילי, דיכאון דו קוטבי (מאניה דיפרסיה) מסווג בקטגוריה של "הפרעות במצב הרוח". תופעה זאת מאופיינת בתנודות חריפות של מצב הרוח, בין תחושה של התרוממות רוח ותחושה של דיכאון, כאשר כל תנודה כזאת יכולה להימשך שבועות עד חודשים. מאניה דיפרסיה מופיעה בשכיחות של כאחוז אחד באוכלוסייה הכללית, ויש בהופעתה מרכיב גנטי חזק. בשונה מדיכאון מג'ורי, אשר יכול להתפרץ בכל גיל, מאניה דיפרסיה מתפרצת לרוב לפני גיל 35. האפיזודה המאנית מאופיינת בהתרוממות רוח, דברנות מוגזמת, פעלתנות יתר, מחשבות גרנדיוזיות, צורך מועט בשינה וקשיים בריכוז ובקשב. כאשר המאניה מתבטאת בעוצמה חריפה, עלול להיטשטש הגבול בין מציאות לדמיון והאדם סובל ממחשבות שווא, הזיות והתנהגות לא מאורגנת. במקרים כאלה יש צורך באשפוז, על מנת להגן על האדם עצמו ועל הסביבה. אם האדם לא מטופל, האפיזודה המאנית עלולה להימשך עד שלושה חודשים. כאשר היא דועכת, האדם נכנס לתקופה של התנהגות נורמלית, אך במשך הזמן מופיע הקוטב הדכאוני של המחלה, לעיתים מיידית או תוך זמן קצר מסיום האפיזודה המאנית, ולעיתים, לאחר תקופה ארוכה יותר. האפיזודה הדיכאונית מאופיינת באותם סימפטומים של דיכאון שתוארו קודם לכן, והם מתבטאים בעוצמה חזקה. הטיפול במאניה דיפרסיה הוא בעיקרו תרופתי, וברוב המקרים הוא מצליח למנוע הופעה של הסימפטומים, אם מתמידים בו. אני מניחה שכל פסיכיאטר מסוגל לאבחן את המחלה, ובכלל תוכלי לקבל את כל המידע החסר לך. מכיוון שרק פסיכיאטר מורשה לתת לך תרופה שכזו, והוא זה שיודע ומבין אותה, השפעותיה ותוצאותיה - אני בטוחה שעדיף לא להחליט להפסיק לקחת את התרופה על דעת עצמך אלא להתייעץ עם המטפל שלך לפני כל החלטה. שיהיה בהצלחה ולילה טוב קוקי

שלום, קוקי שוב עשתה את עבודתי נאמנה, ואין לי הרבה להוסיף בנוגע לאבחנה של הפרעה אפקטיבית דו-קוטבית. בנוגע לטיפול התרופתי, ראוי לציין שהטיפול בליתיום כולל תופעות לוואי קצרות טווח (כמו בחילות, חולשה ועלייה במשקל) ותופעות לוואי ארוכות טווח (כמו השפעה על בלוטת המגן), ולכן כל שינוי במינון התרופתי מחייב מעקב רופא. אורנה