אבא מיואש

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

16/03/2005 | 12:35 | מאת: שירה

שלום רב, אבי בן 67 סובל מבעיות בריאות כדלהלן: דלקת במעי הגס - עומד לעבור ניתוח בעוד כחודש. פריצת דיסק המתבטאת בכאבים עזים - יתכן ויצטרך ניתוח. בעיות בעיניים - קטראקט + גלאקומה - עומד לעבור ניתוח בחודש יולי. כמו כן, יש לו בעיה נוירולוגית (כנראה עבר אירוע מוחי לפני זמן מה) וכתוצאה מכך הוא סובל מכאבים באיזור הפה (רופאי שיניים שוללים בעיות בשיניים). בשנת 2001 הוא עבר ניתוח מעקפים. לפני שנתיים יצא אבא לפנסיה. כל השנים הוא עבד בבית הספר והיה אדם בריא מאוד. הוא לא החסיר כמעט ימי עבודה, עד לניתוח הלב. מאז שיצא לפנסיה, מתגלות אצלו בעיות בריאות בקצב בלתי רגיל. כל השנים היה אדם מאוד פסימי, כל בעיה הכי קטנה הייתה מקבלת נופח עצום. מעולם לא ידע להתמודד עם בעיות. מאז שיצא לפנסיה מצבו הנפשי החמיר. הוא מאוד חרד, עצבני ומדוכא. לפני שבועיים אושפז בבית החולים בגלל הדלקת במעי. בתחילת השבוע שוחרר הביתה לשם החלמה עד לניתוח. קיווינו שכשיגיע הביתה יתעודד מעט, אך הוא נמצא במרה שחורה. הוא אינו מוכן להתעודד. עלי לציין שהוא מתנגד בכל תוקף ללכת לטיפול נפשי או לייעוץ כלשהו. את זמנו הוא מבלה בביקורים אצל רופאים פרטיים. כשאנו, המשפחה הקרובה (אמי -אישתו, ו- 3 ילדיו) מנסים לעודד אותו, הוא מתרגז ואינו מוכן לשמוע דברי עידוד. הוא כל הזמן אומר שלא נותר לו בשביל מה לחיות. אגב, יש לו גם 4 נכדים מקסימים. הוא מוקף כל הזמן בבני משפחה שלא מפסיקים לעזור לו ולתמוך בו, אך הוא אינו מתעודד. אנו מנסים לומר לו כל הזמן שלמרות כל הבעיות הרפואיות עליו להתעודד מכך ש:א. הן אינן מחלות סופניות. ב. שיש לו משפחה אוהבת התומכת בו. במהלך חייו הקדיש אבא את עצמו לעבודה בלבד, הוא לא פיתח תחביבים כלשהם. כיום הוא מתקשה לראות ולכן קשה לו לקרוא או לראות טלויזיה, לכן הוא מסתובב רוב היום בחוסר מעש (מדי פעם הוא מלמד בבית תלמידים, אך גם זה כבר קשה לו מדי). קשה לנו לראות אותו כ"כ מיואש וחלש (פיזית ונפשית). אחותי סטודנטית וחיה עם הורי בבית, היא מספרת שהחיים הפכו להיות בלתי נסבלים. אבא מקשה על כולם. אגב, למרות כל מה שעושים למענו, הוא כל הזמן בא בטענות לכולם. אני דואגת לו, לאמי, לאחותי ולכולנו. מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעודד את רוחו???

לקריאה נוספת והעמקה
17/03/2005 | 23:55 | מאת: ד"ר אורנה ראובן-מגריל

שלום שירה, אני מאוד מבינה את דאגתך למצבו של אביך. נראה לי נכון ליזום שיחה אישית או משפחתית עמו, בה תשתפו אותו בהרגשתכם. ספרו לו כיצד אתם רואים את המצב ומהם הפתרונות האפשריים בעיניכם. הציעו לו להיפגש עם איש מקצוע שיוכל לעזור באבחון מצבו ובהחלטה על טיפול פסיכולוגי ו/או טיפול תרופתי. אני יודעת שזה מאוד מסובך, אבל תצטרכו למצוא את הדרך להיות אוהדים אך תקיפים בנוגע לשינוי שצריך להתרחש. בהצלחה בהתמודדות, אורנה

18/03/2005 | 11:10 | מאת: שירה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית