קנאה

אורנה שלום, כרגע לצערי אני נמצאת בין קבוצת המטופלות שהתאהבו במטפל שלהן, למרות היותן קשורות לבן זוג. אני אומרת לצערי מכיוון שזה רק פוגע. למה פוגע? אני אתן לך דוגמא. כשאני מחכה לפגישה למשל ולפני ישנה מטופלת אחרת שאני שומעת כי הוא מצחקק איתה כמו שהוא איתי (הדלת הייתה פתוחה,בשלב יציאתה מהחדר).הרגשתי כל כך פגועה למרות שזה הרי לא הגיוני, הרי אני לא המטופלת("הבת") היחידה. אבל פשוט הרגשתי ואני לא מגזימה מן קנאה, מועקה חזקה, אפילו הרגשתי כאילו תקעו לי סכין בגב. גם הדיכאון גבר לי. אולי פשוט הטיפול רק מזיק לי, למרות הקשר המיוחד עם המטפל. מקווה שלא יצאתי מבולבלת מדי אשמח לתגובה

זה באמת לא הגיוני ואת חייבת לעשות הכל ומהר-מהר להיפטר מהרגש הזה של קנאה ומועקה וכביכול תחושת "בגידה". מניסיון אישי - זה מה-זה מטופש ולא לעניין ורק בגלל שהוא גבר ואת אישה. עובדה שהיום אצל מטפלת אין לי בכלל את התחושות והתסכולים האלה.

שלום שמש, רגשות אהבה כלפי מטפל/ת הם חלק מוכר ונורמלי של תהליך טיפולי. אני חושבת שהמונחים "לא הגיוני" או "טיפשי" אינם מתאימים להתייחסות לרגשות אלה, אשר מאפשרים לנו ללמוד רבות על האופן בו אנחנו מתאהבים ומקיימים קשרים "מחוץ" למרחב הטיפולי. אני מאמינה שהטיפול יתקדם באופנים משמעותיים ביותר אם תדברי על תחושותייך עם המטפל עצמו. זהו תהליך מורכב, אני יודעת, אך שכרו בצידו. בהצלחה, אורנה