מחלה משפחתית

בעייתי סבוכה : אימי חולת סרטן ואין לה תמיכה בבית (רגשית) מצד אבי -שהוא אדם מנוכר ויש לו מאהבת .אבי אינו דברן כלל וכלל והוא אדיש בצורה קיצונית. אין הוא תומך באימי ומתעסק בענייניו. גם אחותי מתנכרת לאימי -עקב אישיותה הבעייתית גם כן-היא אדם אגואיסט ומנוכר כמו אבי. יש לציין שאימי אדם חם מאוד ואהובה מאוד על סובביה. היא אמנם אדם חזק ושלתטן (במובן הפולני) אך שום דבר לא מצדיק התנכרות כזו לדעתי. מצבה הבריאותי אינו טוב וכך גם מצבנו הכלכלי-אנו בחובות עתק ושוב-אימי היא ה"דואגת" ואבי אדיש ואינו עושה דבר. יש לציין שמצב זה מטריד אותי מאוד-הניכור, הבעייה הכלכלית החמורה ומחלת אימי...אימי ב"ה מתפקדת ,אך נופלת למשכב לעיתים קרובות עקב הטיפולים. אחותי גרה בבית סמוך השייך להוריי ואינה משלמת שכר דירה(היא גרה עם בעלה והם בני 30)-אימי מסרבת לקחת מהם על אף הניכור-אימי לא רוצה שאחותי תתנתק ממנה לגמרי כי היא גם ככה מנותקת... אני כועס מאוד הן על אבי והן על אחותי. כשניסיתי לדבר עם אבי על הנושא הוא אינו עונה פשוטו כמשמעו . אחותי טוענת שכך טוב לה ומספיק לה הקשר הזה-לדבר עם אימי מידי פעם ...(פעם בשבוע) .אימי בת 47 אגב. אבי בן 53. אני בן 22 .... אני הייתי בטיפול פסיכולוגי בקשר לטראומה שעברתי בצבא אך הפסקתי אותו עקב עלות ועקב זה שהוא הפסיק לעזור לי. כל פעם שהעליתי את הנושא של מחלת אימי אמר הפסיכולוג:"עזוב את זה בוא נדבר עלייך" ...יש לציין שגם אימי טופלה אצלו אך הפסיקה כי לא עזר לה ועקב עלות. כפי שניתן לקרוא אני קשור לאימי . אני בז לאבי ולאחותי על הניכור. אני גר בבית אגב עם אבי ואימי ואני נכנס לדכאון כל פעם ומרחם על אימי. אין לי אפשרות לעזוב הבית עקב עלות ועקב כך שאימי מבקשת ממני לא לעשות זאת. אגב עזרתי לה מבחינה כספית. שאלתי: איך מתמודדים עם אבי ואחותי , עם יחסם המנוכר שאינם רוצים לשנות? כיצד אני עושה עבודה עם עצמי להתמודד עם מצב קשה זה? ומה לעשות מבחינה מעשית ? אימי ניסתה לדבר עם אבי אך הוא לא מגיב או שמגיב בבוז ...הם מסוכסכים זה זמן רב ומחכים שדירתנו תמכר אך אין קונה... יש לציין שכל העובדות כאן יש הם כהווייתם-אבי ואחותי מנוכרים וזו לא דעתי האישית בלבד.גם הפסיכולוג אפיין את אחותי כרובוט לאחר ששמע ...ודאי שיש בהם צדדים אחרים אך לפחות לא כלפיי אימי. ברצוני לעשות מעשה קיצוני שיערער אותם במיוחד את אחותי כגון להפסיק לדבר איתה בכלל (לא שכרגע אני מדבר הרבה) ובכלל לנקוט ביד קשה נגד שניהם. לי אין בעייה כמו אימי -אני בול עץ למי שאני חושב שהוא מנוכר. אין לי רגשות כלפיהם בניגוד לאימי שתמיד אבל תמיד נתנה מעצמה על אף יחסם... אמרתי לאימי שתיתן למעקלים לבוא-הבית רשום על שם אבי -אך היא אינה מסוגלת -היא דואגת ותמיד דאגה לצד הכלכלי ובכלל להכל...אבי הוא פלקט ...עובד מ8-17 ובסופ"ש יוצא לפאב...האם אני מגזים? מה עליי לעשות? אין לי כסף לפסיכולוג והוא גם ככה לא עזר ממש... אני יכול לתת לאימי עזרה כלכלית-טיפוליה עולים הון-אך מה לגביי יחס אבי ואחותי לאימי ? אשמח לשמוע דעה נחרצת תודה

שלום אמיר, אתה מתאר מציאות קשה ומכאיבה, ואינני חושבת שתחושת הכאב שלך מוגזמת. כתבת בסיום ההודעה שאתה מבקש "דעה נחרצת", אך אני חוששת שהנושא מורכב מכדי שנוכל להכריע הכרעה חד-משמעית. אני מניחה שיש כאן סוג של "רשומון", בו כל אחד מספר סיפור אחר, והסיפור של אימך רחוק מרחק רב מהסיפור של אביך או של אחותך. אינני חושבת שמישהו מבני המשפחה מאושר למול המחלה, הקושי הכלכלי והניכור, אך יתכן שכרגע יהיה קשה מאוד לגשר על הפערים. אני מרגישה שלמרות רצונך "לתקן" את מערכות היחסים הקשות בין בני המשפחה, חשוב שתקדיש כוחות ומאמצים לעצמך - אתה אדם צעיר, ועליך לדאוג להתפתחות האישית והרגשית שלך, לגדילה ולמעבר לעצמאות. אתה כנראה גם מקור התמיכה המשמעותי ביותר של אמך, וכדי לעזור לה אתה זקוק לכוחות רבים. חבל לי שאמך ואתה אינכם נעזרים באנשי מקצוע. אני מאמינה כי פנייה למרכז קהילתי לבריאות הנפש (כלומר, מרפאה ממשלתית באיזור מגוריכם), תאפשר קבלת טיפול ללא תשלום. נראה לי שכדאי לבדוק זאת. החזק מעמד, אורנה

בהחלט יש לי את הפער הזה בין הרצון להתפתח כאדם צעיר אך נטל רובץ עליי וחוסם... בקשר למרפאה ציבורית: הבנתי שהטיפולים בקופת חולים לא משהו לפי אנשים שהיו. טופלתי אצל פסיכולוג אך כל פעם שהעליתי נושא של אימי הוא אמר: בוא נתעסק בך מספיק עם אמא" ולא פתרנו הנושא ... האם הפסיכולוג היה לא טוב? הוא עזר לי קצת בהקשר לנושא אחר -טראומה מהצבא... אבל זה מאוד יקר .........ולפעמים הרגשתי שסתם דיברנו לריק ... מעניין הוא שכולם באמת אומרים לי להתפתח , אך זה מאוד קשה כך על אף שאני אדם מאוד מאוד שאפתן וכו'....הסיטואציה באמת קורעת את חיי...