צריכה עזרה

שלום, אני די מיואשת.. לפני כשלוש שנים איבדתי את אבי בפתאומיות. הוא נפטר מהתקף לב בגיל צעיר ובבריאות מעולה. היה בריא, בכושר , לא עישן.. ללא הצדקה, בכלליות. עקב כך, ומעבר לאבל הנורא ולהתמודדות היומיומית הקשה מנשוא פיתחתי פחד ממחלות וממוות. כל דבר קטן, כל כאב- הייתי בטוחה שיש לי התקף לב או סרטן או משהו שיהרוג אותי מייד. הייתי הולכת לחדרי מיון, עושה את כל הבדיקות האפשריות ופשוט לא חיה. היום זה קצת יותר טוב, אבל עדיין יש לי בראש קול קטן שמפחיד אותי כל פעם שכואב לי משהו ואני בטוחה שזה משהו נורא ואיום. אצלי ואצל בן זוגי ואצל משפחתי. הבעייה היותר גדולה היא ששיגעתי את בן זוגי עם ההתנהגות הזאת( גרנו ביחד והוא זה שבא איתי לחדרי מיון ושהיה איתי ותמך בי שנה וחצי של בדיקות ובכי). מבחור שמח ומאושר, הרסתי את חייו ועכשיו אני רואה גם אצלו את הפחד שלי.. שכואב לו משהו הוא נלחץ ובטוח שיש לו משהו... אי אפשר לחיות ככה ואני מבקשת עזרה, בבקשה- כבר לא אכפת לי מעצמי אבל איך אני יכולה לגרום לו לחזור לעצמו? אני לא יכולה לחיות עם האשמה הזאת, שהוא ככה בגללי, שהעברתי אותו את כל הסבל הזה. אנחנו בני 24 ואני מרגישה שאנחנו כמו זוג זקנים. בבקשה, תעזרו לנו.

ערב טוב לך, אני לא מבינה בכל התהליכים מהאבל עצמו ועד לעכשיו, משך זמן אבל וכו', אבל נראה לי שיש לך חרדות סביב הנושא הזה של מוות ומחלות - והוא מפריע לאיכות חייך (ובן זוגך) ולכן נראה לי רעיון טוב לפנות לטיפול פסיכולוגי, שבתור טיפוס חרדתי בעצמי, עוזר עד מאוד - גם למחשבות וגם באיך שזה מבטא את עצמו בחיים. יכול להיות שזה היה בך גם קודם רק זה לא התעורר עדיין, ועכשיו זה ער וחי ובועט וצריך לטפל בזה ולהתחיל להרגיש יותר טוב ולסבול פחות. אבל בואי נחכה יחדיו לתשובתה המלומדת של הפסיכולוגית שלנו כאן.. קוקי

שלום היא-ליא, את מתארת התמודדות מורכבת עם אובדן פתאומי, המאופיינת ברמות גבוהות של חרדה ואשמה. אבל על אדם קרוב הוא תהליך מתמשך ורווי כאב, הנע לקראת קבלה והשלמה. אני מרגישה שהעזרה שאני יכולה להציע לכם באתר אינטרנט היא יחסית מוגבלת, ולכן אני מציעה לפנות בהקדם לפסיכולוג/ית, שיוכלו לעזור להבין לעומק את מצבכם. חזקו ואמצו, אורנה