זקוקה לייעוץ. יש לי בעיה של עצבנות יתר

אני מתצבנת ממש על שתויות ובדרך כלל זה על בעלי(והוא איש מקסים,שממש לא מגיע לו)אני מתצבנת מהר,אחרי דקה אני נרגעת,כאילו לא היה כלום,אבל באותו רגע, אני ממש לא שולטת בעצמי- צועקת והכי גרוע ,שהתחלתי גם לקלל ויותר גרוע מזה ,שלפמים זה קורה לפני ילדים,וילדה הגדולה ,שהיא בת4 מחקה אותי בהתנהגותה(היא גם ניהתה עצבנית)עצבנות הזו לא נובעת אצלי מלחצים או מתח. אני לא עובדת בחוץ.אני כל הזמן בבית, בסביבה מאוד רגועה .אבל ,איך שאני מבינה -זה המקור הבעיה שאני לא עובדת,שום דבר לא קורה איתי,אין לנו הרבה חברים ,ואני רואה את אותם 3 פרצופים כל הזמן וחיים שלי נורא משעמימים.אני יודעת פיתרון הכי טוב- זה לצאת לעבוד,אך זה לא רליוונטי.אני מאוד רוצה להשתנות וללמוד לשלוט בעצמי.האם תוכל לייעץ לי מה לעשות,האם יש שיטות מלמדות שליטה עצמית?אם אני אלך לפסיכולוג,הוא יוכל לעזור לי?תודה רבה .מחכה בקוצר רוח לתשובתך.gilia

שלום גילה, פעמים רבות דווקא מצבים שכוללים הישארות בבית גורמים ללחץ לא פחות מאשר לחץ חיצוני. כאשר אין לנו מסגרות חיצוניות פעמים רבות עולות שאלות של משמעות, שיכולות להוביל לתחושות של ריקנות או של חרדה מסויימת, שיכולות להתבטא בעצבנות. כפי שאת עצמך אמרת, ייתכן כי את חווה תסכול מסוים כרגע, שאולי קשור לזמן שבו את מבלה בבית, אך נראה כי לא לך עד הסוף ברור מדוע. זהו בדיוק המקום של הטיפול. טיפול פסיכולוגי יוכל לעזור לך לגלות את מקור התסכול, ומתוך כך את הדרכים להתמודד איתו. אני חושבת שאם עבודה איננה רלוונטית, יכול להיות שפעילויות אחרות שאינן קשורות לבית (כמו התנדבות או חוגי העשרה) יוכלו לעזור (אם אכן מדובר בתסכול של שאלות הקשורות למשמעות ותוכן). אני בהחלט ממליצה לנסות ולפנות לטיפול לברר את הנושאים האלה, בעיקר משום שמההודעה שלך עולה דאגה לגבי ההשפעה של "מצבי הרוח" האלה על שאר בני משפחתך. בהצלחה אורנה