הפרעת אישיות גבולית

ברצוני לשאול:מהי הפרעת אישיות גבולית? האם זה יכול להיעלם? האם זה חלק מהאישיות? האם הדבר יכול להופיע כך סתם באמצע החיים? האם זהו "פגם" באישיות?,מכל מה שקראתי עד כה,נשמע כאילו זו אישיות שאיננה מתמודדת כראוי עם החיים.... אותי הגדירו אחדים בפוסט-טראומה ואחדים התעקשו על הפרעת אישיות גבולית,הדבר גרם לי לצער רב..משום מה הדבר פגע בי,כאילו משהו לא בסדר איתי ועם תגובותיי...מה גם שלא הייתי תמיד כזו....הדבר קרה רק בשנים האחחרונות,ויש לכך סיבות טובות... אשמח לתגובות גבריאלה

גבריאלה יקרה, ההגדרות של הפרעות פסיכולוגיות משמשות פעמים רבות לתקשורת בין הפסיכולוגים, ואני חייבת לציין שיש מחלוקת לגבי השימוש בהן. העיקרון מאחורי ההגדרה של הפרעות אישיות הוא שמדובר במצבים בהם דרכי ההתמודדות של אדם גורמות לו למצוקה, בצורה שהיא יותר חריפה מאשר אצל רוב האנשים. אין מדובר ב"פגם" באישיות, אם כי פעמים רבות אכן מדובר על מצוקה די גדולה. לגבי ההגדרה של הפרעת אישיות גבולית, זוהי הגדרה רחבה למדי, וכוללת בתוכה אנשים שונים עם מצוקות ברמות שונות וקשיים ברמות שונות. עם זאת, החלק המשותף הוא שאנשים אלה מגיבים לעולם בדרך כלל באופן מאוד אמוציונלי, נוטים להרגיש כעס (כלפי אחרים וכלפי עצמם...) ופעמים רבות חווים את העולם כמעבר בין טוב ורע (מן תפיסה של שחור ולבן). פעמים רבות בגלל נטיות תגובה אלה, הם מתקשים ל"הישאר במקום אחד" לאורך זמן, וזה כולל גם מערכות יחסי ועבודה. יש תיאוריות לא מעטות שמדברות על הקשר בין אירועים טראומטיים (בדרך כלל בגיל הילדות) ואישיות גבולית. אגב, רוב הפרעות האישיות מקושרות לחוויות ילדות. לגבי טיפול, בדרך כלל מדובר על טיפול פסיכודינמי ארוך טווח. אחרי ההקדמה התיאורטית הזו, אני חייבת לציין שאני מאמינה שאולי זה יהיה יותר קל (ויעיל) עבורך לא לנסות להתאים את עצמך לקטגוריה זו או אחרת (כפי שאני מבינה שעשו אחרים) ולנסות ולבחון באופן יותר אישי וספציפי מה מעורר אצלך מצוקה, ולבחון כיצד ניתן לעזור לך. בהצלחה אורנה

אכן,עברתי דברים איומים בילדותי,ובהתחלה "קוטלגתי" כסובלת מפוסט-טראומה, ואז לאחר מס' ניסיונות אובדניים,ופגיעה עצמית,לפתע נשתנתה ההגדרה.... למה א"א להבין שאני פוגעת בעצמי כשם שפגעו בי כל חיי-זוהי דרך ההתמודדות שלי,ביטוי לשנאה הרבה שאני מרגישה כלפי עצמי,כלפי גופי,ומה שעוללו לו... קראתי הרבה על בורדרליין,כיוון שזה סיקרן אותי,ובעיקר לא הבנתי את סלידתי מהגדרה זו, אך הבנתי שיש דברים בגו-נכון הדבר שבשנים האחרונות,מאז ש"דברים נהיו לי קשים יותר"...הגבתי בעוצמה רגשית לדברים רבים,אך לא ניתקתי קשרים או עברתי מקומות עבודה/לימודים. והדבר שהכי מרגיז אותי,הוא כאשר הרופאה שלי שוב ושוב אומרת לי ש"לא הכל שחור לבן בחיים" - אני ל א רואה דברים שחור לבן!!! אני כן מגיבה (יותר נכון -הגבתי בעבר,כיום המצב משתנה...),באמוציונאליות,תמיד הייתי אדם רגשי,אבל גם עברתי דברים איומים בחיי-מותר לי!!!! מותר לי לכאוב על כל מיני דברים....,מותר לי לא לרצות שיחבקו אותי,כאשר הקרובים אליי השתמשו בכך לרעה וניצלו אותי,מותר לי לכעוס כאשר מיצרים את צעדיי,ומבקרים אותי על ימין ועל שמאל,כאשר אני מבקרת את עצמי השכם והערב,ומותר לי לבקש מעט תמיכה-דבר שלא קיבלתי מעולם!!! עד כה,לא הבנתי את עצמי,תחושותיי,רגשותיי...כעת אני מתחילה...וכל מה שמעניין את הרופאים הוא-לשלוט בתגובות שלך,מיד לשים אותך על מייצבים למינהם,על תרופות... אני הפסקתי הכל-וטוב לי,אני רוצה להרגיש!!!!!-רוצה להבין את עצמי,את מה שעברתי בחיים,לדעת להתמודד עם החיים אחרת... ואולי די עם הקיטלוגים המעליבים האלו?אולי אפשר להבין מהיכן האדם מגיע ומדוע הוא מגיב כפי שמגיב,במקום לבקר את צורת התנהגותו? תודה על ההקשבה