שאלות טיפוליות

אולי תוכלו להאיר מעט את עיני.. איך בוחרים מטפל/ת? האם יש חשיבות לתיאוריות בהן מתמחה המטפל (פרוידיאני, לאקאניאני וכו' או שיטות טיפול מסויימות)? אם כן, איך יודעים מה מתאים לך? תוך כמה זמן-טיפול קשיים בנתינת אמון במטפל הופכים לבעיה? האם נכון, שלדעת שאתה זקוק לטיפול ועם זאת לפחד מכך ולהתקשות מאוד להחשף ו/או לדבר בכלל, מעיד על בעיה חמורה מאוד? (קראתי פעם איפשהו..) מהם ה'קווים השחורים', אם יש כאלה, אשר אסור למטפל (או למטופל) לעבור (מעבר למובן מאליו כגון יחסים מיניים או שבירת סודיות)? האם קורה שמטפל מרגיש חוסר רצון לעזור למטופל מסויים? והאם אפשרות כזאת, או כל מצב שבו מטפל חש כי אינו עוזר למטופל, תגרום למטפל להפסיק טיפול מיוזמתו? מלאת שאלות כרימון אנוכי: ) אשמח למעט תשובות.. תודה מראש.

בוקר טוב לתוהה, תשובות לגמרי לא מקצועיות אני אתן לך, אך בתור מטופלת מנוסה אני יכולה לענות על כמה. בתור התחלה הייתי רוצה לומר שעצם ההחלטה ללכת לטיפול היא חשובה. אם החלטת שאת הולכת על זה אז צריך להבין שחלק מהתהליך יהיה להתנגד לכך - וזה אומר פתאום לא לסמוך על המטפל, לחשוב שהוא ירצה להפסיק את הטיפול ולברוח לפני, לשנוא אותו ועוד כל מיני רגשות משונים.. מה שחשוב לדעתי הוא לשים בראש כברירת מחדל שכזו, שההצטרפות לטיפול והשמירה עליו היא לטובתינו, אז אלא אם כן אין באמת התקדמות בטיפול - שעל כך גם כן יש לדבר עם המטפל - רצוי מאוד לסמוך על התהליך ולהתמסר לו מתוך ידיעה שזה רעיון טוב.. שעצם הפנייה מראה שזה בדיוק מה שאת צריכה.. ועכשיו בקשר לשאלותייך הרבות והמעניינות: איך בוחרים מטפל? תמיד עדיף לדעתי ללכת למישהו ששמעת עליו דברים טובים, כך גם תגיעי עם הרגשה טובה ופחות ספקות. בלי שום קשר את יכולה לפגוש (כמו לראיין) מספר מטפלים ואז לבחור מי יתאים לך יות מכולם, עם מי יש ימיה חזקה יותר, ומי את מרגישה שיוכל לעזור לך. לגבי השיטה - תלוי. אם את צריכה טיפול התנהגותי קוגניטיבי אז כדאי לפנות למטפל כזה לדומא, אך אם את הולכת על טיפול דינאמי (מה שנשמע שאת הולכת) אז לדעתי פחות חשובה הגישה, ויותר חשוב הקשר שנוצר עם המטפל. אורן קפלן כתב על כך המון פעמים. בקשר לנתינת אמון במטפל- מה שנפלא בטיפול הוא, שאנחנו משחזים את כל בעיותינו בעולם יחד איתו מבלי להיות מודעים לכך. יש מצב שבעיה של חוסר מתן אמון היא בעיה אצלך בתחומים נוספים ולכן את משחזת אותה גם איתו - ובדיוק על כך יש לדבר איתו. אם את מרגישה ככה- את חייבת לומר לו את כל רגשותייך בעניין - והוא כבר ידע מנסיונו איך לעזור. מה שמעיד על בעיה חמורה מאוד לדעתי, זה בעיות בתיפקוד ובאיכות החיים. ם את מרגישה שבעיות מסוימות שלך לא נותנות לך לחיות כרגיל, לצאת מהבית ולנהל חיי עבודה חברה משפחה וכו'. עצם הפניה לטיפול מראה על חוזק בעיני כמו כן גם הפחד להיחשף הוא טבעי וברור והגיוני ואמיתי וזה ממש לא אינדיקציה לבעיה חמורה מאוד. הקווים האדומים (שאת קוראת להם שחורים) הם לבאחריותו של המטפל. כמובן כמו שאמרת, קשר מיני כלשהו אסור, רצוי גם להימנע ממגע אם מדובר במטופלת ומטפל לשם הדוגמא- אך המטפל חייב התמודד ולשים הוא את הקווים. עם זאת, אני מניחה שהכל תלוי בגישתו של מטפל - אני חושבת שיהיו כאלו שיסכימו שתתקשרי אליהם בכל שעה יום ולילה, ויהיו כאלו שיעדיפו לשמור את זכות ההתקשרות רק למקרי חירום - הכל תלוי בגישה ובאופי המטפל וגישתו אני מניחה. אני לא חושבת שמטפל מרגיש חוסר רצון לטפל במישהו. יכול להיות שעם מטופל מסוים יהיה לו קשה יותר להתמודד אך זו שוב אחריותו להתגבר על כך ולטפל בו כראוי. במקרים קיצוניים יכול להיות שהמטפל מרגיש שאין הוא עוזר למטופל - ואז מאחריותו להפנות אותו לטיפול אחר אצל מטפל אחר. אבל אני בטוחה שזה משהו שיורגש משני הצדדים, אני לא מאמינה שיום בהיר אחד את עלולה למצוא את עצמך מגיעה לטיפול והמטפל "נוטש" אותך. אני מניחה שזה החשש שהניע את שאלת השאלה שלך. השאלות שלך מעניינות ואני מקווה שתמשיכי אותן.. תותי

שלום תוהה, שאלת שאלות מצויינות, ונראה לי נכון להעלות נושאים אלה בפגישות ראשונות עם מטפלים/ת פוטנציאליים. אני מאמינה שמספר שיחות ראשונות כאלה יסייעו לך לדעת מהו המקום "הנכון" בשבילך, גם אם הידיעה הזו תתבסס בעיקר על אינטואיציה. לכל אדם יש דרך וקצב משלו במרחב הטיפולי, ולא נראה לי נכון לומר שאדם אשר אינו חש בנוח סובל מבעיות חמורות. בדומה לכך, ניתן לעבור תהליך טיפולי משמעותי עם מטפלים שונים, שעובדים במגוון דרכים ואוריינטציות תיאורטיות. לא תמיד אפשר לדעת בתחילת הטיפול לאן התהליך יתפתח... בהצלחה, אורנה