תסמונת מינכאוזן
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
האם יש קשר בין פאסיב אגרסיב לבין תסמונת מינכאוזן וכיצד אפשר לדעת שמישהו מחלה את ילדו?
שלום אילה, עד כמה שאני יודעת, תסמונת מיכנהאוזן מתבטאת בדרך כלל בהתחלות של בעלי ההפרעה, כדי לקבל תשומת לב. זה נכון שישנם מקרים בהם יש שימוש בילדיהם (כלומר לטעון שהילד חולה) בכדי לקבל את אותה תשומת לב רפואית - חברתית. התסמונת בדרך כלל מיוחסת לאישיות ילדותית ולא בשלה, ופחות לפרשנויות של תוקפנות על ביטוייה השונים. לגבי הידיעה, צריך אבחון של איש מקצוע שייקח בחשבון את העבר הרפואי של הילד והמהלך הטיפולי המתמשך שלו. אני רק רוצה לציין שבמקרים רבים קשה לזהות את התופעה, היות והורי הילד מעבירים אותו בתי חולים שונים, כדי שלא יהיה מעקב אחרי הטיפולים. אורנה.
תודה רבה על תשובתך, עזרת לי מאוד
אם יותר לי לנצל את הנושא שהוזכר - בתור בת לאם חולה כזו (MSBP) לא היה מעולם מצב לגלות שהיא אשמה בכל תחלואיי המתמשכים (מה גם שזה היה לפני זמן רב מאד). למרות שהמקרה, לו רק היה מתגלה, יכול היה להיות כל כך שקוף, לא היה מי שהציל. מעולם לא היה. חיינו בבועה סגורה. מי שמטפל בי אומר שנדיר שנשארתי בחיים בגלל כל מה שנכנס אליי לפה בסתר. נדיר שלא חליתי באיזו מחלת נפש קשה בגלל החיים ארוכי השנים במחיצתה. נדיר שלא התאבדתי. היום אני כאן ועדיין חיה פיזית עם קושי אדיר לחיות עם הידיעה הזו ועם כאבים וקשיים רבים אחרים. כל ההגדרות בקשר להפרעות האישיות חסרות משמעות כאשר את הקורבן:-( אמא שלי פשוט חולה. זהו. אי אפשר לראות עליה מבחוץ. כלום. אני העדה היחידה. רק אני נחשפתי לצד הזה שלה. כל אחד אחר שמכיר - לא יאמין. לכי תחיי עם זה:-( אני יודעת שמאד פוחדים להסיק מסקנות ישירות וקשוחות כאלה גם כאשר הראיות שם והכתובת על הקיר. ישנם גם ארגוני התנגדות של אמהות שהגדירו אותן כחולות (למרות שאינן כאלה, או שהן סובלות מבעיות אחרות) מסובך מאד. נושא עדין ביותר. הרי נורא להאשים בפשע חמור כזה את מי שנעדרת אשמה. מלחמה שלמה. כמה עצוב :-(
תודה על ההתייחסות יש לי שאלה - אני יועצת בבי"ס וחושדת באמא שמחלה את בתה אך כולם אומרים שאם היא לא בבתי חולים כל הזמן אז זוהי לא תסמונת מינכאוזן, האם הם צודקים?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
