חסרת ביטחון בקשר

אני נמצאת במערכת יחסים רצינית וטובה למדיי. יחד עם זאת, אני סובלת מחוסר ביטחון משווע בקשר, וחוששת מרבית הזמן מפרידה ממנו. אני נוטה להעלב ממנו, גם אם כוונותיו היו טהורות, לפרש את דבריו באופן פוגע, וככלל, לא להאמין לאהבה שלו. התנהגות זו מעכירה את האווירה ביננו, גורמת לריבים מיותרים, התפרצויות מצדי, ומייד לאחר מכן, צער גדול, בכי ופיוס. מיותר לציין, שהוא אוהב מאוד, מפגין אמפתיה, סובלנות, חום ובגרות. הפער ביננו במנטליות, ברגש ואפילו בסטטוס החברתי והכלכלי, גורמים לי לחוש נחותה לעומתו.לטענתו, עוד חיזוקים לא יועילו אם לא תתרחש עבודה עצמית אינטנסיבית... איך מגשרים על פערים? הפכים משלימים? מה עליי לעשות?

בת שרה יקרה, הסיפור שלך עם בתך הוא אכן נשמע מורכב וקשה. אני חושבת שהרצון שלך לחדש את הקשר עם בתך ולהתאמץ בשביל לעשות זאת, הם צעד חשוב ובכיוון הנכון. לא ניתן להכיר את כל המקרה לפרטיו דרך האינטרנט, אך ייתכן כי בתך מחזיקה בתוכה כעסים רבים כלפיך על העבר. היות והיא הייתה ילדה בגיל בו הקשר ביניכם נותק, יש סיכוי סביר שהיא לא ממש הבינה את המציאות האובייקטיבית ואת הקשיים שהיו כרוכים בכך, ומבחינתה את בעצם נטשת אותה. כעסים אלה הם מובנים ונורמלים. כעת כשהיא מבוגרת יותר, ניתן אולי, לנסות ולדבר איתה, ועם הזמן היא תוכל אולי להבין את המציאות קצת אחרת. בכל מקרה, חשוב לתת לה לכעוס את הכעס שלה, למרות הקושי שלנו לעמוד מול הכעס של הילדים שלנו.... כי הכעס שלה, מנקודת הראות שלה, הוא לגיטימי. הבת שלך צריכה ללמוד לבטוח בך שוב, ומבחינתה להרגיש שאת אוהבת אותה ושלא "תיעלמי" עוד פעם. ייתכן והצורה בה היא מתייחסת אליך, משקפת את הפחד שלה שאם היא תיקשר אליך שוב, היא תחווה את אותו כאב שהיא חשה כשהייתה ילדה ואת "נעלמת".... עם זאת, חשוב גם לשמור על הגבולות שלך. כמו תמיד בהורות, את צריכה לנסות ולמצוא את האיזון בין לתת לגיטימציה לרגשות שלה, ומצד שני כשהיא פוגעת בך או עוברת את הגבול מבחינתך, לנסות ולומר לה את זה – אך שוב, בצורה בה היא עדיין תרגיש שאת אוהבת אותה ורוצה איתה קשר. בהצלחה אורנה

היי אורית, קודם כל אני חייבת לך התנצלות. התשובה שכתבתי לך התחלפה עם תשובה אחרת בפורום...אני מקווה שתסלחי לי. בנוגע למה שכתבת - קשר עם אדם אחר הוא דבר מאיים עבור כל אחד,למרות שכל אחד חווה את האיום ברמות אחרות ובשלבים אחרים של הקשר. כך שהפחד לאבד מישהו אהוב, ברמות מסויימות, הוא טבעי. עם זאת, ממה שכתבת נשמע שהפחד הזה אצלך מקשה עלייך מאוד, ויכול להיות שהוא מזיק גם לקשר. לא היה לי ברור ממה שכתבת האם הפחד הזה היה נוכח גם ביחסים קודמים שלך או שהוא יותר ספציפי לקשר הנוכחי. ייתכן שפחד זה קשור אליך ואל התחושה שלך לגבי עצמך. פעמים רבות כשיש לנו קונפליקט לגבי הערך שלנו (באופן כללי) המקום בו קונפליקט זה מתפרץ בצורה הברורה ביותר הוא בקשר בינאישי (לרוב בעל אופי זוגי). במקרים כאלה, חיזוקים חיצוניים אכן לא מספיקים (היות ואנחנו צריכים כל הזמן שיזכירו לנו שאנו בעלי ערך). אם אכן את חושבת שזהו המקרה, ייתכן כי הפתרון הטוב ביותר הוא לפנות לטיפול בכדי לברר מהו מקור ההרגשה הזו, ומדוע את מרגישה, כפי שכתבת בסיום הההודעה, שאת "נחותה". אם התחושות שלך הן יותר ספציפיות לקשר הזה, ייתכן ויש משהו ביחסים בינך ובין בן זוגך שמעוררים אצלך כאלה רגשות (וזה לא משהו שצריך להיות עם כוונה מאחוריו אלא לפעמים פשוט תוצר של אינטראקציה). במקרה כזה, אני חושבת שאולי כדאי לברר מה מעורר אצלך את התחושות האלה ולנסות לדבר על כך עם בן זוגך או אפילו לפנות לטיפול או ייעוץ זוגי. אני מבינה את החשש שלך לשלום הקשר ואת המצוקה שלך סביב הפחדים לאבד אותו. ואני חושבת שכדאי לתת מקום ראוי לפחדים שלך, באופן מועדף במסגרת טיפולית. בהצלחה אורנה