השלכות

שלום ד"ר קפלן. שאלתי נוגעת לקושי שלי במפגש עם אנשים אחרים. אני מרבה להיות עם עצמי בין ארבע קירות ביתי כדי להרגיש קיימת ובטוחה. ברגע שאני יוצאת למקומות ציבוריים, אני חווה את עצמי ואת האנשים סביבי ואת העולם כולו כעולם של גמדים המתקיים בתוך חלל סגור, רחם של אישה המנותק מהעולם האמיתי. [ עולם בתוך עולם ]. אני חווה את עצמי אז כסוג של ענק שצופה בגמדים, אני צופה באחרים וחוששת שאם אפתח בשיחה איתם אז שהם ינוסו על נפשם או יגידו לי שאין לי זכות להכנס לעולם שלהם. ההשערה שלי היא שאני מזדהה עם ההשלכות שהשליכה עליי אימא שלי, שאני מפחידה, שאני הפחד שלה ושאין לי קיום משל עצמי אשמח לתגובתך שירה

והאם תוכלי לתת עוד פרטי רקע כמו למשל האם את עובדת לומדת ומה עם חברים וחברות?

אני בת 33 ואני עובדת במשרה חלקית. מבחינה חברתית אני די בודדה, אני בקשר עם אנשים מעטים, עם בני משפחתי אני כמעט לא בקשר. חיצונית אני משתתפת לעיתים באירועים חברתיים ולבילויים אבל פנימה התחושות הן כפי שתיארתי תודה על התיחסותך שירה

שירה שלום מה שאת מתארת יכול לנבוע מכמה גורמים ובהחלט יתכן שזה שילוב של דברים. יתכן שמדובר בסוג של חרדה חברתית ו/או הפרעת חרדה אחרת. סביר להניח שיש כאן נטייה אישיותית שנוצרה עם השנים כתוצאה מההיסטוריה האישית שלך והחוויה שלך של קשר ומפגש עם אנשים. את מציינת את הקשר עם אימך ואין ספק שסוג כזה של חוויה משפיעה בצורה משמעותית על החיים. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. קחי בחשבון שזהו תהליך ארוך שדורש מוטיבציה והתמסרות. תהליך כזה נמשך שנים רבות ולכן גם השינוי לא צפוי להיות מהיר. כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי הצורך בתרופות נוגדות חרדה. זה עשוי להאיץ את תהליך הטיפול הפסיכולוגי במצבים מסויימים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לך, עזרת לי.