סובלת מבת משפחה

ד"ר אורן קפלן שלום, יש לי בעיה שמטרידה אותי ואיני יודעת איך להתמודד איתה. נישאתי לפני מספר שנים והנישואים מאושרים. לבעלי אח ואחות, אני מאוד קרובה למשפחתו ואנחנו מתראים הרבה. אני ממש לא סובלת את אחותו מאחר שבניגוד לכולם היא התנהגה אלי מהתחלה בצורה מאוד לא יפה (הערות עוקצניות, שמירה על מרחק, העברת ביקורת ותחרות). במשך הזמן מאוד סבלתי ממנה אבל לא יכולתי להגיד לה מה אני חושבת מכוון שהיא עושה הכול בנחמדות שתמיד ניתנת לפרוש. כמו כן היא משקרת המון ואפילו בני משפחה קרובים אליה אמרו לי פעם שהיא מאוד אגואיסטית, כך שגם מבחינת האופי היא ממש לא נסבלת. הבעיה שאני מרגישה ממש צבועה, כי היא גרה בבית הוריה וכל מפגש אני צריכה להתנהג אליה בנחמדות, דבר שגורם לי להרגיש ממש רע. ככל שעובר הזמן אני ממש מותשת וזה הגיע למצב שלפעמים אני מצוברחת במשך יומיים אחרי שאני רואה אותה ואני כל הזמן חושבת עליה. בעלי נמצא לצידי כי הוא רואה שמה שאני אומרת בפועל נכון והוא מודע לאופי שלה. היום אני במצב שהיא השלימה עם העובדה שאני חלק מהמשפחה אבל היא לא מוכנה לספר לי דברים עליה או שיספרו לי אחרים, היא נראת מאוד לא מאושרת (בתגובותיה) כשקורים לי דברים נפלאים. ואני גם מניחה שאני בוחנת אותה בזכוכית מגדלת. הגעתי למצב שאני מאוד לא גאה בו והוא לבקר אותה כל הזמן במחשבותיי ולרצות שיהיה לה רע (מעולם לא קרה לי עם שום בן אדם בחיים). הגעתי למסקנה שכל הרגשות השליליים שיש לי אליה עושים לי מאוד רע ואני רוצה להפסיקם, אבל איך אני יכולה לעשות זאת? לשוחח איתה זו אפשרות לא ריאלית. מהי עצתך? תודה יפית

נשמע לי שאותה אחות מוציאה ממך את כל רגשות הקינאה, איבה, תחרותיות ועוינות שיש בך ובעוצמה די גבוהה. הגרעין הוא מציאותי (כלומר האחות והתנהגותה כלפיך) אבל התוצאה היא איזשהו התעוררות של הרגשות האלה באופן שהינו מטריד מעבר לפרופורציה. אני מנסה לחשוב מה אני הייתי עושה כדי לצאת מכזה מצב (שנראה לי שמוכר לרבים וקורה לעיתים בחיים...) העיצה הקצת מוזרה שלי תהיה לעשות רשימה (או "לרשום" בראש) את כל האנשים שחשת כלפיהם רגשות איבה ועוינות בחייך, כל האנשים שעוררו את התחרותיות שבך, אולי גם את הקינאה. קצת "להתבשל" בתוך הרגשות והזכרונות האלה ולראות שמעבר לאחות עצמה (שנשמעת באמת קשה ולא נעימה) הרגש כלפי האחות מהדהד רגשות אחרים שיש בך. (אולי בתוכך היא מקבלת את דמות "הרעה" וזה מאפשר לך להיות "הטובה", רק כמובן שזה לא מצליח להרגיש כך כשאת מאחלת לה דברים לא טובים... ואז לקבל את זה שגם בך יש "רעה" וזה לא קל... ?) והעיצה השניה שליה תהיה להחליט באופן מודע - עד כמה שאת יכולה - לא ללכת עם המחשבות לאחות. כל פעם שאת מרגישה שאת מתחילה "להתעסק" איתה במחשבותיך, לנסות "ללכת" למקום אחר. אני מאמינה שיש לנו אפשרות לנתב את המחשבות שלנו ואנחנו לא "עבדים" שלהן באופן מוחלט. אי אפשר לגמרי לשלוט, אבל אפשר לנסות למתן. להגיד לעצמך "אוקיי, אני חושבת עליה כבר חמש דקות מחשבות שליליות, אני אפסיק עכשיו. יהיה לי זמן לחשוב עליה מחשבות רעות גם מחר..." עיצה שלישית שלי תהיה לעשות טיפטיפה התאמה בין הרגש שלך כלפיה, להתנהגות שלך כלפיה. כמובן, אני לא ממליצה לך לנהוג בבוטות, אבל אולי את לא חייבת להיות "הכי נחמדה בעולם". אני חושבת שאם לא תזייפי ולא תרגישי צבועה, אולי גם תשנאי אותה פחות (ולפחות לא תשנאי אותה על כך שהיא גורמת לך להיות צבועה). ואולי זה יאפשר דיאלוג קצת יותר אמיתי. וכשיש משהו יותר אמיתי, לפעמים מתאפשרת גם קירבה כלשהי.

יפית שלום אני מעריך שהבעיה אינה כלל אותה אחות אלא החשש שאם תתעמתי איתה באופן ישיר תפגעי כתוצאה מכך בבעלך, בהוריו ובמשפחתו אצלם את מבקרת תדירות. אני מבין מדבריך שכולם סובלים מאישיתה של האחות ומכירים בבעיתיות שלה. עם זאת, עימות ישיר עימה, בוודאי אם הוא קורה בתוך האירוע המשפחתי, עלול ליצור אפקט מורכב עבורך ואת צריכה לשקול זאת. מצד שני, אני מבין את הקושי להבליג בשל התחושות הקשות שממלאות אותך אחרי המפגשים הללו. סביר להניח שתצטרכי למצוא דרך ביניים בה את מגיבה בצורה מתונה לעקיצות כדי לא להשאיר בבטן את הדברים. כמו כן כדאי לשתף את בעלך ובמקרים שבהם את מותקפת יתכן שהוא יכול לומר משהו. לצערי במצבים הללו אין פתרונות מושלמים, לכל צעד שנוקטים יש מחיר במקום אחר. השאלה מה קרה בתקופה האחרונה שהמצב החמיר מבחינתך ואולי אם תזהי זאת, תוכלי להקל במעט על מה שקורה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן