פרידה כואבת

אני בן 27, סטודנט לתואר שני.לפני חודש וחצי חוויתי פרידה כואבת והרגשתי היא שעולמי חרב עליי.בחילות, התפרצויות בכי, חוסר חיוניות וכו'.אך המפריע לי מכל הוא שאני לא זוכר כלום מהקשר עצמו.במכתב שכתבתי לעצמי לפני הפרידה קראתי שיש לי תחושה שהיא לא אוהבת כפי שאני ובכוונתה לעזוב.תיארתי את הפחד הגדול להישאר לבד ולחוות את כאב הפרידה שכבר חוויתי בעבר לא פעם.אני מאשים את עצמי על שגרמתי לה לעזוב בגלל הקנאה,החולשה שהפגנתי וכו'.מצד שני , מדי פעם אני נזכר בסיטואציות המשקפות את הקרירות והאדישות שהפגינה חברתי כלפיי.יש לציין שהיא יפהיפיה ומחוזרת ותמיד היתה מלאה בעצמה ומנעה ממני חיזוקים בסיסיים( נשיקות, יוזמה בסקס) שידעה שאדם חלש ותלותי כמוני צריך.אני עסוק במחשבה מי אשם בפרידה? אולי עייפתי והברחתי אותה? אולי כלל לא אהבה אותי כל השנתיים האחרונות? היא תמיד ציירה עצמה כבחורה חזקה שנפרדת מגברים ותוך "כמה ימים" מתגברת וממשיכה הלאה.מי באמת אשם? למה כשאני חושב שקל לה אני נחלש ונשבר, ולהיפך? למה אני לא מסוגל לגבש לעצמי עמדה קבועה ולהאחז בה. אודה לך על התייחסותך.

הדבר שהכי עולה ממה שאתה כותב הוא תחושת חוסר בהירות ביחס למה שהתרחש. אתה מתאר זאת גם כקושי לזכור, וגם כקושי להבין את מה שהתרחש בקשר. אתה לא בטוח מהיכן הגיע הפרידה, האם משום תכונות שלך, או תכונות שלה ואתה מזכיר גם שזאת אינה הפעם הראשונה שאתה חווה כזה בלבול וכאב. לדעתי שכדי להיות בקשר (טוב) עם אדם אחר, ובמיוחד בקשר קרוב כמו קשר זוגי שכולל ומקפל בתוכו כל כך הרבה רבדים, אדם צריך להיות ביחסים טובים עם עצמו. נשמע לי שיש לך הרבה בלבול ביחס לעצמך ולתכונות שלך, לחוזק שלך ולחולשות שלך. הדבר שנראה לי הכי מיטיב במצב כזה הוא לפנות לטיפול פסיכולוגי אישי, כדי להכיר את עצמך, למצוא דרך להכיר בתכונות שלך באופן מאוזן, להבין מהם הצרכים שלך ומה קורה לך בתוך קשר שמקשה עליך ואולי גם על הצד השני. אתה נמצא עכשיו בנקודת שפל - בגלל שכל הנושא עלה והוא כואב (עכשיו הוא כואב), לכן לדעתי עכשיו זה הזמן לפנות לטיפול ולהתחיל לעשות סדר. אני גם חושבת שתמיכה תוכל לעזור לך להתגבר, וגם דרך טיפול תוכל ללמוד איך ליצור קשרים קרובים באופן שיהיה יותר טוב עבורך. פחות כואב, יותר שלם.

עידן שלום אתה מתאר את עצמך כאדם חלש שזקוק לחיזוקים ואת הפחד הגדול להישאר לבד. במצבים כאלה הקשר הופך לסם שצריך כדי לשרוד. לפעמים הדבר גורם לכך שתוכן הקשר כבר איננו חשוב כל כך אלא מה שבאמת חשוב זה עצם קיומו של הקשר. מה שקצת מסבך את העניין הוא שלמעשה במצב כזה לא משנה מי נמצאת שם, העיקר שיש שם מישהי. במידה וזה באמת מה שקרה, הפחד שלך לא היה מכך שהיא אישית תעזוב אלא מכך שתינטש ותישאר לבד. לכן גם כעת, אינך זוכר באמת מי עזבה אותך אלא אתה בתוך הבדידות הכואבת שלך עם עצמך. אם אלו פני הדברים אז עד שלא תתארגן לטפל במה שקורה לך באופן אישי הקשרים שלך ישארו משהו שקורה מבחוץ, מה שמפחית את השליטה שלך במצב ולמעשה עלול להוציא את משמעות הקשר מתוך היחסים. לא נראה לי קריטי כעת מי אשם, יותר נראה לי שחשוב כעת ללמוד ממה שקרה וממה שקורה ולהתארגן כך שמצבך הנפשי יהיה חסין ואקטיבי יותר באשר לגורלך ולחייך. דרך הגיונית בעיני לכך היא פניה לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן