חרדות ממחלות

אני בת 25, סובלת ומתמודדת כל חיי עם התקפי חרדה ועם זה אני כבר יודעת לחיות. מה שמציק לי הוא שעל כל תסמין גופני פיזי הכי קטן - אני כבר צופה את הגרוע מכל, מחלה קטלנית (ניוון שרירים למשל) ומתעלמת מכל סטטיסטיקה הפועלת לטובתי ומכל מחשבה הגיונית שאני מנסה להחליף בה את המחשבה הסוררת. מדובר בתקופות יותר לחוצות ופחות לחוצות ועכשיו בתקופה לחוצה. אחרי הפוגה של 3 שנים, פתאום כל הדאגות חוזרות. אני בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה בהצטיינות ומתפקדת מצוין בכל התחומים, פשוט מודאגת. התחושה פשוט היא שבכל רגע הגוף עלול לבגוד בי. מה דעתך?

ק. שלום כנראה שאת לא באמת יודעת לחיות עם התקפי החרדה. אני לא בטוח שיש מישהו שיודע לעשות את זה. אנשים רבים כמוך שסובלים מחרדה פשוט מתרגלים לכך שאיכות החיים שלהם פגועה ולא מטפלים בבעיה. הנפש יש לה את הדרכים שלה לתת תזכורת שבכל זאת יש משהו מטריד. דווקא לאור העובדה שאת בעלת ידע בתחום הפסיכולוגיה אני חושב שאת צריכה לפנות לטיפול ולתת מענה לכל "החבילה", החל מהתקפי החרדה וכלה בחרדה ממחלות. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תגובתך המהירה, הייתי בטיפול פסיכולוגי מעולה שערך כשנה כאשר גיליתי מה יש לי (בגיל 21, עד אז לא היה לי מושג). הטיפול פתר אצלי בעיות רבות, כולל את הפחד המוגזם ממחלות וכלה בהתמודדות עם ההתקפים שכמעט ולא היו במשך 4 שנים (אחד בכמה חודשים ארוכים). פתאום לפני חודשיים הדברים מציפים אותי שוב, לא ממש התקפים אלא יותר אי שקט, ופחד עז ממחלות (זה בד"כ קורה בתקופות שאני חרדה). החיים שלי ניצלו בזכות הטיפול הפסיכולוגי וחייתי בשנים האחרונות באושר גדול וההערכה על כל יום שקט, ללא תרופות (מעולם לא לקחתי) ועם הרבה אהבה ואושר. לאחרונה חיי מתוחים ויתכן שזה העיר שוב את הבעיה. האם לדעתך יש טעם לחזור לטיפול?

יכול להיות שהחשש שלך מפני המוות בעצם משמש תמונת ראי ביחס לפחד שלך מהחיים?.נראה כי הטריגרים המפעילים את מנגנון החרדה אצלך מופעלים מארועים שונים בחייך שהם בעלי משמעות.האם בתקופה האחרונה קרה בחייך משהו או שעלול לקרות משהו שמכניס אותך למתח? מאחורי כל פוביה וגם חרדות אימה מסוימות עומד הפחד מפני אובדן השליטה.שאלת את עצמך באיזה שלב החלטת שאת צריכה לשלוט בזמן בו תסיימי את חייך?האם זה לא למעשה אחד מנתוני הקיום אליהם נולדנו?ובעצם מי היה רוצה לדעת את זמן סיום החיים של עצמו.אני מודע לעובדה כי אנו חיים בתוך עולם בו ישנם סכנות וכי עלינו לנקוט במשנה זהירות אולם מגיע שלב שבו הזהירות והפחד מפני הסכנות שאינן ניראות לעין הופך את מנגנון האזעקה לרגיש מידי. כשיש אי התאמה בין עוצמת הפחד ובין הגורם המאיים או כשנראה כי אין גורם מאיים אל מול תגובה חריפה של פחד..המדובר בפחד שאינו רציונאלי. את מספרת על טיפול שעברת בנוגע לפחדים האלו ומאחר שכבר חווית את התקפי החרדה נראה כי כל סימן ולו הקטן ביותר מפעיל אצלך תגובה אוטומטית אשר מתוכנתת אצלך בראש ומייצגת את הפחד מהציפיה להתקף הבא.הפחד מהציפייה הוא שלב מקדים לשלב בו פוחדים מהתקף החרדה עצמו. שאלי עצמך מהו הסימן הראשון אשר את חווה גופנית ואשר מפעיל את מערכת האזעקה אצלך בגוף בצורה שהיא חזקה מהרגיל. הפחד מתחלק לרציונלי ולא רציונלי.אני מבין שאת מבינה איפה שהוא בתת הכרה כי הפחד שלך אינו רציונאלי ואף מבינה כי הסיכויים הסטטיסטיים כי אכן יקרה לך משהו וכי תסיימי את חייך בכל פעם שיש מצב שהוא דמוי התקף קטנים. אין מציאות,רק תפיסהופרשנות-אמר ניטשה. נראה כי האתגר שלך הוא לשנות את הדיאלוג הפנימי המתרחש בתוכך בכל פעם שאת חשה התקף חרדה.את אינך פוחדת מהתסמינים המדומים המופיעים בכל פעם שמנגנון האזעקה של גופך פועל לשווא כי אם מהפרוש שאת נותנת לתסמינים האלו כצופי עתיד,המאיים על המשך קיומך יגיע הזמן שבו תביני כי אין לך שליטה על הכל, ותיאלצי להבין כי יהיה עלייך לתת האמונה בכוח העליון ולהכיר בכך. את אומרת לעצמך בזמן התקף."אני יכולה למות בכל רגע"..מפחדת מאובדן השליטה על עצמך..לפעמים מגיע שלב שבו את צריכה לעמוד מול המוות ולומר לו.."בו וקח אותי.נראה אותך.." אחרי כמה פעמים כשתראי כי לא קורה דבר..<דהסנטסיזציה-הקהייה חושית..רמת הרגישות של מנגנון הפחד תופחת> ישנו גם טיפול בכדורים מעכבי סורוטונין כטיפול תרופתי במיקרים האלו ,אולם נראה כי עבודה קוגניטיבית ואימון התנהגותי יכולים לפתור העיתתך בצורה טובה ובמהירות יחסית. בהצלחה ובברכה, MA

ראשית תודה על התגובה. עם ההתקפים אני מתמודדת יופי כי אני כבר כ"כ מכירה אותם והם חלק ממני והם כבר כלל לא מפחידים אותי, והם הולכים כמו שהם באים. אין ספק שאני משוגעת על שליטה ומשתדלת לשלוט בכל היבט וחוויה של חיי, קשה לי לשחרר. הפחד שלי הוא דווקא מתסמינים גופניים כשריר חלש או כאב מסוים המפורשים אצלי כמחלה סופנית וזה מה שמפחיד. אני אכן בתקופה מאוד מתוחה של חיי ומקווה שזה יעבור עם הרבה עבודה עצמית כמו שעשיתי עד היום בהצלחה. תרופות זה לא בשבילי. אני מתפקדת מעולה ומתמודדת, יש פשוט תקופות שזה יותר קשה. אני חייבת לציין שאני לא יודעת מי את/ה אבל כל מה שכתבת כמעט מילה במילה הופיע היום בתכניתו של ד"ר פיל בערוץ 3 שדנה בדיוק בנושא זה.