מה לעשות?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

27/11/2004 | 10:17 | מאת: איריס

אני נשואה 20 שנה. מערכת היחסים ביננו בדר"כ בסדר. אבל היא מושתתת רק על רצונו של בעלי. כל מה שאנו עושים נקבע על פיו. אם אני מביעה התנגדות או דעה הפוכה אני נדונה לברוגז ממשוך מצידו ואיומים בגט. במריבה האחרונה אף עבר לישון בחדר אחר.זה פעם ראשונה שהוא משתמש בענין הזה של מעבר לחדר אחר.אבל הברוגז הוא ריטואל קבוע ביננו המבוסס על קשר של הפחדה ואיומים. (לא פיזיים) כל פעם מחדש אני נבהלת ומתחנפת. אני תמיד מפחדת שיעזוב אותי. המריבות הן תמיד טיפשיות ועל נושאים שוליים. מה לעשות. כשאנחנו שולם היחסים יפים ורומנטיים אבל תמיד אני צריכה לדאוג לא להכעיס אותו. גם הילדים שלנו מפחדים ממנו. בסה"כ הוא בן אדם טוב אך נוטה למצבי רוח ופרצי זעם איך אני מתמודדת? קשה לי

לקריאה נוספת והעמקה
27/11/2004 | 20:11 | מאת: אתי

אבא שלי היה כזה, ואני היום ילדה מאד גדולה (בת 40). בסופו של דבר הם התגרשו. מה שאומר שאם לא מגיעים למצב של יעוץ זוגי אזי המצב אבוד. אז, עצתי בטח לא מקורית אבל מאד יעילה, רק טיפול זוגי ושיהיה בהצלחה.

29/11/2004 | 12:06 | מאת: ד"ר אורן קפלן

איריס שלום צריך שניים לטנגו. את משתפת פעולה עם המצב הקיים מתוך פחד שיעזבו אותך ובכך את מחזקת את המנגנונים שמטילים עליך כל פעם אימה מחדש. צריך למצוא דרך שבה תוכלי להיות יותר אסרטיבית בלי "לפוצץ" את המערכת, אך זה כרוך ללא ספק גם באפשרות של עימות. במידה ושיווי המשקל בבית ישתנה, גם מערכת האיומים הזאת תשתנה. יתכן שאם בעלך ידע שגם לך יש כוח וגם את יכולה לעזוב, היחס שלו ישתנה. אני מסכים עם אתי שכדאי לפנות לטיפול זוגי, עם זאת, יש חשש שפניה כרגע תהיה במצב שישמר את מצב הכוחות ביניכם. אני הייתי ממליץ לך לפנות לטיפול אישי בשלב ראשון ולצבור העצמה, ורק לאחר מכן להציע לבעלך לפנות לטיפול זוגי במידת הצורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית