?????

הרבה סימני שאלה, אבל אין כאן ממש שאלה. סתם רצון לכתוב, לשתף. למה החיים כל כך מלאי סבל ? מאיפה אלוהים המציא את כל שיטות ההתעללות האלו שלו בבני האדם ? כנראה יש לו דמיון ממש מופרע בשביל זה. איזה סופשבוע נורא עבר עלי.. אכלתי והקאתי 16 ק"ג אוכל... (הפרעת אכילה, קוראים לזה המומחים). שום דבר לא עוזר. פשוט אין לי שליטה על המצב. ניסיתי להילחם בזה ונכשלתי, הרמתי ידיים והמצב התדרדר - אז מה הלאה ? מעניין אם בעולם הבא (אם קיים כזה), אלוהים מרחם עלינו קצת יותר, ונותן לנו קצת מנוחה. בעולם הזה מצאתי הרבה סבל, כאב, מצוקה ואני רוצה רק לנוח ... לעצום עיניים, לישון, לא לאכול, לא להקיא, אבל לא יכולה.

גם אני ניסיתי לחשוב איזה אלוהים יעשה לנו דבר כזה??? ואם יש אחד כזה אז אני מעדיפה לא להכיר אותו! מה שזה אומר, שאנחנו אחראים לעצמינו (לא שזה כ"כ עוזר...) אני לא יודעת אם אני רוצה שיהיה "העולם הבא", אולי אני פשוט רוצה לגמור עם הכל, ולנוח.......לישון...... גם לי יש את הקטע הזה עם האוכל.....(פעם יכולתי להנות ממנו,מי היה מאמין?) אני גם מוצאת פה הרבה סבל, וכאב, לא ברור לי אם הוא מסתובב ככה חופשי ברחובות (הסבל) והוא נדבק אלי, או שאני יוצרת אותו. 16 קילו....זה המון. מעצבנים אותי האנשים שלא תופסים שאפשר לבלוע כמויות של הר!!! ומנסים לומר לך: את מגזימה....... מה שלי לפעמים עוזר לא לאכול ה מ ו ן , זה לחשוב על הכסף.... האוכל מאד מאד יקר.....לא תמיד זה עוזר. עכשיו התחלתי לגמור את האוכל של המשפחה שלי..... אבל אל תרימי ידיים! היום אני הולכת לדבר האחרון שחשבתי שאעשה...... אני הולכת לברר על טיפול בשיאצו. שמעתי על זה המון, שזה עובד. מי יודע??? אולי לך יעבוד משהו אחר. צריך לחפש....

תודה. אני חושבת שאני גמרתי עם הקטע של הלנסות להתמודד. הרמתי ידיים. בתחושה שלי זה כבר מאוחר מדי בשבילי, וכלום לא יעזור, אפילו לא שיאצו. נגמר לי.

היי שלום! קראתי את המכתב שלי ונהייה לי נורא עצוב. עצוב לא מרחמים. רחמים לא עוזרים, עצוב ממקום שאני שילמתי את התשלומיי למאגר הסבל הזה...ומכירה כ"כ טוב מה זה לרצות למות. אינני פסיכולגית אלא סתם אחת עם תכונה מגונה של לקרוא הודעות בפורומים כאלה. היה לי עצוב גם שהד"ר שענה לך היה כל-כך לא אמפטי ולכן הרגשתי צורך לכתוב לך. אין ספק שכל מה שאת רואה זה שחור ובעצם את יודעת בפנים ששום דבר שאף אחד יואמר, גם אנשים שאת מחשיבה, לא עזור כי בפנים בנפש כ"כ שחור וכואב. אני התחלתי טיפול בכדורים - כדורי הרגעה כאלו, ואני יכולה ממש להמליך עליהם בחום, הם עובדים ופשוט עוזרים להעיף את כל התחושות של יאוש וריקנות שאת מתארת. מלבד זה הייתי רוצה לקחת את הזכות הלציע לך הצעה אחרת מאשר זה שהציע הד"ר. אולי תנסי ללכת לטיפול עם פסיכולוגית ( את בטח מעדיפה - סתם ניחוש :-))), שתוכל להקשיב לך, לחייך אלייך, לקבל אותך כמו שאת עם כל ההרגשות (הלגיטימיות) שלך. לדעתי זה הרבה יותר עדיף מבי"ח פסיכיאטרי, והרבה יותר מלמות. אני מקווה שאת תיצרי איתי קשר או עם מישהו ולא תעשי איזו שטות. יש אנשים שם בחוץ שהם גם טובים, וידעים לאהוב, ויוכלו לאהוב אותך שאולי תוכלי לאהוב גם את עצמך. תהיי בקשר,

סליחה היו לי הרבה שגיאות במכתב שכתבתי לך, אך אני מקווה שהבנת את המסר :-)

היי כולם. תודה על האכפתיות והדאגה הכנה. לפני שאני אגיע לגהה לאשפוז, אני באמת אצטרך להרוג את עצמי, לכן אני שוללת את עצתך ד"ר פלד היקר על הסף. אני בטיפול, ואני עובדת על עצמי, נכון שברגעי משבר הדברים נראים די נואשים, אבל מתגברים. ממשיכים לחיות עם מה שיש ושורדים. מקווים לזמנים טובים יותר.