מתוסכלת

אני לא יודעת מה בדיוק הבעיה שלי אבל אין לי ספק שהיא קיימת... בכל פעם שמישהו מציע לי לצאת אני מסרבת. בכל פעם אני מחפשת את קיומו של הניצוץ הזה שצריך להופיע כשאותו אדם ניצב מולי. באם אין הוא נמצא אני פשוט מוותרת על כל ניסיון לעוררו. מה גם שקשה לי מאוד לומר לאנשים מה שאני באמת חושבת, בין אם הם מוצאים חן בעיני ובין אם לא. על כן, אני מוצאת את עצמי בכל פעם מחדש מסרבת בהתמדה מופתית לכל הצעה שהופנתה אי פעם לעברי. אני בחורה שנראית טוב, ומבחינה היטב ברמיזות ומבטים המופנים לעברי, אך עם כל ה"גדולה" בדיבורים, במעשים אני שואפת לאפס. איני מסוגלת לצאת עם אנשים! אני מרגישה מבוכה נוראית בכל הנושא הרומנטי, לפחות הראשוני, ופשוט יודעת בתת מודע שאם אמשיך לסרב בסופו של דבר אשאר לבד. ועדיין איני מצליחה לצאת מהמעגל הזה ולענות פעם "כן" למישהו ולתת לו צ'אנס, גם אם הוא נראה טוב, ולו רק בשל העובדה ש"אין ניצוץ" ראשוני שידרבן אותי לרצות לצאת איתו. מעבר לזאת, קיימים משברים לא מעטים בחיי. בשלב זה איני רוצה שגורם חיצוני יידע היכן אני גרה ובטח שלא יבקר בביתי (סיבות אישיות אשר גורמות לי מעט לבושה). אני חושבת שלעובדה שאיני מעוניינת להתחיל מערכת יחסים יש קשר לעניין ועל אף שהמצב לא היה כזה תמיד, גישתי בעניין הסירוב הוא תסביך של זמן רב, הרבה לפני "המשבר" אליו נקלעתי, אך אני בטוחה שהעניין רק מגביר את הרתיעה והחשש שלי. שאלתי מתחלקת לשניים: 1.האם יתכן שכעבור מספר מפגשים פתאום ניתן להרגיש משיכה למישהו אשר לא חשבתם שתוכלו להימשך אליו לפני שיצאתם עימו? ואיך אוכל לצאת מהקושי לומר למישהו שזה לא זה, לאחר שיצאתי עימו? 2.איך מתמודדים עם הרצון "להעלים" את חיי הפרטיים מהמפה, ובכל זאת לשאוף לבנות מערכת יחסים נורמלית וכנה? כיצד אני מסבירה את העובדה שאיני רוצה שיבואו לקחתני מבינתי או לעלות אליי, ואיך זה יצטייר? מודה על התייחסותכם.

היי אנונימית, אין ספק שהתחושה שלנו כלפי אדם יכולה להשתנות אחרי שמכירים יותר. לדעתי אפשר למצוא את עצמך חשה חיבה או משיכה גם למישהו שבהתחלה נראה לך סתם "בסדר", מצד שני, ברור שגם מישהו שנראה לך "בסדר" יבהתחלה כול אחרי כמה פגישות להראות "בסדר אבל לא בשבילי" ושני הדברים צפויים לקרות כאשר תתחילי לצאת ולהפגש. ברובד היותר עמוק אני שומעת שיש לך הרבה חששות מהמצבים שיכולים לקרות - גם ממצב שבו את צריכה לדחות בחור אחר, גם ממצב שבו יתגלו עליך דברים שמביכים אותך, ואולי גם מהמצב הרצוי, שבו את באמת פוגשת מישהו ונוצר קשר שאת רוצה בו. בכל סצנריו, יש משהו אחר מפחיד, אבל המכנה המשותף לכולם, בעיני, הוא מידה רבה מאד של חוסר בטחון עצמי... למשל, הקושי שלך מהמחשבה על להגיד למישהו "לא" יכול להיות קשור לחוסר בטחון ביכולת שלך להיות אסרטיבית ולהביע את עצמך, אך אולי גם לקושי שלך מעצם המחשבה שצריך "לדחות", מהמחשבה שיכול בכלל להיות כזה מצב, שבו נפגשים ואז אחד הצדדים אינו מעוניין. (כי הרי זה יכול לבוא גם מהצד השני)... והפחד הקצת יותר סמוי דווקא ממצב שבו מישהו מוצא חן בעיניך, יכול להיות קשור לתחושת חוסר בטחון מכל התחום האינטימי. את יודעת מה אני הייתי עושה? הייתי יוצאת לכמה פגישות, בלי כוונה ברורה לפתח דווקא מערכת יחסים גדולה וחשובה. לצאת בשביל קצת "להתאמן" בלהיות בסיטואציה הזאת, שלא תמיד חייבת להוביל למשהו. הייתי מתחילה בלצאת עם מישהו שנראה לי "נחמד" - רק נחמד. ואם כבר הייתי בוחרת מישהו נחמד וגם קצת ביישן, כדי שאני ארגיש בעצמי קצת יותר בטוחה. ואולי בכלל רצוי לצאת עם מישהו שהוא גם נחמד גם ביישן וגם "בחור טוב", ואז בכלל זה יכול לתת הרגשה טובה. ואחרי שתצאי עם מישהו נחמד, ותראי שאולי לא מתחשק לך להמשיך, תוכלי להתאמן בלהגיד לא. שזה גם מאד חשוב. בקיצור, נראה לי שאת זקוקה לקצת התנסות כדי שתצליח קצת לנער את הפחדים שלך...

מודה לך על שהגבת. יש משהו בדברייך, ואני די מודעת אליהם. כלפי חוץ לעיתים הדברים לא תמיד מורגשים, אך אני יש בי צד לא מבוטל של חוסר ביטחון, ייתכן ואכן מפאת חוסר ניסיוני. לקחתי את דברייך לתשומת לבי.

אנונימית שלום סיפור הניצוץ שחייב להופיע בשניה הראשונה הוא תופעת לוואי מצערת של החשיפה המסיבית שלנו לסרטים וסיפור מיתולוגיים. החיים יותר מורכבים מכך, קשרים נפלאים נוצרים גם אם הניצוץ לא הופיע ברגע הראשון, והרבה אכזבות נוצרות מניצוצות לכאורה. כדי ברור שאם את מחכה ל"נסיך על הסוס הלבן" יש סיכוי די קלוש שהוא יופיע בדיוק כמו שאת מדמיינת ובהחלט יש צורך בשינוי גישה. כאן אנחנו עוברים לעניין השני שהוא כנראה חלק מהסיבה שבגללה את מסרבת לצאת עם בחורים. מאחר ואת אומרת בצורה די ישירה שאת למעשה נמנעת מצירת קשר זוגי בגלל כל מיני סיבות זה ברור ששם נמצאת הבעיה. אם לא תטפלי במקור הבעיה, העניין לא יפתר. לא הבנתי מה בדיוק הבעיה בבית שלך, ואולי זה לא כל הסיפור מאחורי ההמנעות. בכל מקרה, תצטרכי לעשות עם עצמך תהליך כלשהו אם את באמת רוצה לפתח זוגיות אמיתית בטווח הנראה לעין. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני יודעת שסיפור "הניצוץ" לרוב הוא קלישאה אגדתית ואין לו אחיזה מבוססת במציאות, אך עדיין במרבית המקרים היעדרו הוא מה שכובל אותי לסרב פעם אחר פעם. ניסיתי לעבוד על כך ולתת צ'אנס אך ההרגשה היא ריקנית ביותר ועל כן ממילא אין לי רצון לקדם את העניין והוא דועך לו מאיליו. עם זאת אני יודעת היטב שגם אילו היה קיים, אין זו ערובה לכך שמצאתי את אהבת חיי ואחיה עימה באושר עד קץ כל הימים. כנראה עליי לקחת את עצתה של לילה ופשוט לנסות. בנוגע לבעייתי בחיי הפרטיים. זהו מצב שקצת מכביד עליי וכובל אותי, ואין לי כל אפשרות להתנתק כרגע מכך, אך עם זאת העניין מסתכם בזאת שפשוט איני מעוניינת שיבקרו בביתי, והבעיה היא כיצד אני מעבירה מסר שכזה מבלי לפגוע או לעורר סקרנות יתר. מודה על היחס.