כועסת על המטפלת

אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי מזה כשנה. ביום ד' הפסיכולוגית התקשרה אלי הביתה בכדי לשנות את שעת הפגישה שלנו. נעשתי כל כך עצבנית... לא הבנתי מאיפה כל הכעס... כל כך כעסתי עליה: לא על זה שהיא שינתה את השעה אלא שהיא "העיזה" להתקשר אלי הביתה, ובעצם זו פעם ראשונה שאני שומעת את קולה מחוץ לחדר הטיפולים. הרגשתי חדירה למקום לא לה. ממש לא הבנתי את גלי הכעס שלי כלפיה. כל היומיים האחרונים, אני חושבת איך אני מפסיקה את הפגישות ועושה זאת דרך מכתב ולא דרך פגישה מסכמת. אני יודעת שזה ילדותי, אבל אני לא יודעת להבין מאיפה זה.. אתה תחזיר אותי אליה כמובן לדבר איתה על זה, אבל אני לא מסוגלת לדבר איתה על כל דבר.. אני לא ישנה טוב כבר כמה ימים, ואפילו בכיתי אתמול (אני אדם שקשה לו מאד לבכות)... כאילו ההתנהגויות שלי במקום להתקדם למקום בוגר, קיבלו רגרסיה ואני חוזרת להתנהגויות ילדותיות, ששיניתי אותם בעבר בכוח, כמו למשל: אני שותקת מול בעלי כשאני כועסת נורא ולא מדברת איתו יומיים. צועקת. כועסת מהר מאד ומהר מדי. כל מני התנהגויות ש"התגברתי" עליהם בעבר... ופתאום חזרתי אחורה... האם תהליך זה נכון? מה אתה אומר על תגובת הכעס שלי כלפי המטפלת ועל זה שאני רוצה לעזוב את הטיפול כל פעם מחדש אבל אף פעם לא עושה את זה? תודה מראש חלום

רציתי לכתוב לך שלום, אבל זה יצא "שלום לחלום", ואני לא מאמינה בויתור על חלומות..... אז ככה. למדתי שכשקורה לי משהו כזה במהלך הטיפול, יש אחר כך "זינוק" מאוד משמעותי קדימה בטיפול. ולכן, בתוך הכאוס של הרגשות, יש בי תמיד גם שמחה לקראת המפגשים הבאים, בהם, עם כל הקושי, אני מבררת עם המטפל שלי מה קרה פה, ומגיעה לתובנות שאולי לא היו מגיעות ללא המשבר. הרי אם קרה לך מה שקרה מולה, קרוב לודאי שזה קורה לך בחיים מול אחרים (אמא, אבא, בעל, ילדים, מנהל וכ"ו). הבעייה היא שכדי לפתור את הבעייה (לצורך העניין נקרא לה : "גלי כעס לא מובנים ולא פרופורציונליים מול מישהו") את חייבת לבדוק את זה לאט ובזהירות עם עצמך מול מישהו שיהיה מסוגל להכיל את זה, ולהיות שם בשבילך גם כשאת כועסת עליו. מי יכול להתאים יותר מפסיכולוג/ית? אהבתי את האמירה שלך שזה "ילדותי". קרוב לודאי שהפסיכולוגית שלך באמת תחזור ותבדוק איתך את החלק ה"ילדותי", קרי, מה בילדות שלך הביא את התגובה הנוכחית.... הם תמיד עושים זאת, הפסיכולוגים... שיהיה לך רק טוב רינת

חלום שלום ללא ספק עלית על משהו חשוב, רק שכעת את בתוך העוצמות של הכעס שכנראה גם הבהילו אותך. מבחינה אובייקטיבית די ברור לך שלא קרה כאן כלום ש"מצדיק" תגובה כזו. מצד שני קרה כאן משהו שהציף אותך לחלוטין. את הכעס על המטפלת תוכלי אולי להשכיח תוך זמן קצר אבל את משמעות האירוע ועל איזו יבלת זה דרך לך, חשוב להבין כחלק מתהליך הטיפול. הרגרסיה שעברת קוראת. את אומרת על עצמך שאינך בוכה בקלות כך שכל הריגוש שתקף אותך אינו קל לך בוודאי. אל תיכנעי כמובן לרגרסיה ובוודאי אל תעזבי את הטיפול. הגיעי בפגישה הבאה וספרי מה קרה ונסי לרדת לשורש העניין. אני בטוח שתגלי משהו משמעותי שגם יתרום בסופו של דבר לטיפול. עוצמות כאלה לא קורות "סתם". בברכה ד"ר אורן קפלן