משתחררת מבית החולים!
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום! ומכיוון שאני לא ה"סיגל" היחידה שכותבת כאן, אני שוב מזדהה: אותה סיגל בת 16 שאושפזה. בכל אופן, רציתי לעדכן על שחרור שהולך ומתקרב, השחרור יהיה עוד 20 יום - בעשרים ושתיים החודש. אני שמחה על כך, ויחד עם זאת אני מפחדת, ולמרות שזה מקום שפשוט מתיש להיות בו, אני אתגעגע לחברים שלי משם ולצוות... לא יודעת, אני קצת הרבה מאוד דואגת, אבל הם (הצוות) אומרים שאני נורא פסימית, ושהם לא פסימיים כמוני ושהם מאמינים שאני עוד יופתע מכוחותיי...הלואי שהם צודקים... שבת שלום!
סיגל שלום, א. מברוק ב את עוד תצטרכי לעבוד קשה, אבל בסוף את תצליחי. אני בטוחה בכך!!! ג. את עוד תפגשי בצוות לאחר השחרור. על דאגה. עדי
אז מה אישפוז פסיכיאטרי זה לא כל כך מפלצתי כמו שנהוג להציג באוכלוסיה - דעות קדומות
תשמע, זה גם לא הכי פשוט בעולם... אני מרגישה כמו פסיכית על כל הראש, וכן קורים אירועים קשים מאוד במחלקה, אירועים שלא נתקלתי בהם עד אשפוזי, כך שזה לא הכי פשוט. מה שכן, זה גם לא ממש ממש בית משוגעים, ואין לנו חליפות לבנות כאלה... נכון שדוחפים לנו כל מיני כדורי הרגעה בכל הזדמנות, אבל בתכל'ס אנחנו לא מופרעים יותר מידי (רק קצת...), במשך האשפוז, החודש האחרון היה סיוט, המחלקה סערה מאוד, וזה קשה להתמודד עם זה כצופה מהצד, בכל אופן, המקום הזה בכל זאת לא גן - עדן...
סיגל יקרה, אני שמח לשמוע על שחרורך הקרב, ומקווה שהדברים באים על מקומם בשלום. להתראות, דרור
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
