שאלה

התחלתי בטיפול אצל פסיכולוגית קלינית בשל בעית חרדה מבן זוג (אני בת 32 ואף פעם לא היה לי חבר) ויש לי כנראה גם חרדה חברתית התחלנו בתהליך של איך נפגשים עם בן זוג וסיפרתי לה גם על חיי הפרטים עד עכשיו . הייתי גם מתקשרת אליה הרבה בשאלות והיא כמובן אמרה לי שזה תלות ולא כדאי להתקשר אני בטיפול מעל חצי שנה כעת קורה מצב שאני מתקשרת להעיר לה על דברים שאמרה לי כמובן ואני מנסה ל"הגמל " מהטלפונים אליה אך לא תמיד מצליחה המפגשים הם פעם בשבוע במפגשים גם אנו מדברים על איך למלא את החיים למשל בחוגים ויציאות עם חברות כדי לא לחשוב רק על מציאת בן זוג כעת קורה מצב שאני מרגישה מאוד תלותית בה חושבת עליה רוב שעות היום עם זה בחוגים שאני הולכת בפגישה עם בן זוג וכל מה שאני עושה במהלך היום אפילו בצפיה בסרט במקום להתרכז אני חושבת עליה היא מופיעה לי כבר בחלומות בבוקר אני פותחת עיניים וישר חושבת עליה זה אובססיבי איך פותרים את הבעיה האם בהפחתת הפגישות איתה כי זה כבר מפריע לי כל הזמן לחשוב עליה מצד שני אני מרגישה מאוד תלותית בה וכאילו לא יכולה להוריד את הפגישות מה קורה לי? מה זו התופעה האובססיבית הזו? האם זה בגלל שאין לי מישהו קרוב מלבדה שאפשר לשפוך את מה שמציק לי? מה הפתרון כי זה מפריע לי מאוד לחשוב רק עליה בכל מהלך היום. איך גם נגמלים מטלפונים אליה תודה

לגבי איך להפסיק להתקשר אליה או לחשוב עליה, אבל אני מאמינה שזה שלב, ואחרי שהוא עובר, לא תצטרכי לכפות על עצמך להפסיק להתקשר, או לנסות בכח לא לחשוב עליה, זה פשוט כבר יהיה אחרת. אני חושבת שהדבר הכי נכון הוא לדבר עם המטפלת על זה ולהגיע איתה להסכמה מה בסדר מבחינתה (מבחינת טלפונים, למשל). לגבי המחשבות, קשה לשלוט בהן, ולכן, במידת מה, עדיף לעיתים לוותר להן, להניח להן להתקיים. מהנסיון שלי לפחות אחרי תקופה של אינטנסיפיקציה, באה רגיעה, כאשר משהו פנימי בא על סיפוקו. בכל אופן, לדעתי את מתנסה כרגע בקשר שהוא קשר די "זוגי", ולכן כל ההתנהגויות והרגשות שעולים אצלך נראים לי מאד רלוונטיים לבעייה בגללה פנית. למרות שהמטפלת שלך אשה, זה לא ממש משנה, זהו קשר קרוב של אחד על אחד, ולכן יכול לעורר המון "שדים" פנימיים שעד היום נמנעת מלהתמודד איתם. ההתתמודדות הזאת כיום מן הסתם תעזור לך בעתיד, ככה שזה לא נראה לי שמה שאת חווה הוא רק "תופעת לוואי" אלא ממש חלק בתהליך. אבל כך או כך, הכתובת הנכונה לדבר על זה היא המטפלת.

את מעלה את האפשרות של הפחתת הפגישות אני חושבת להיפך (לעניות דעתי)במידה וזה אפשרי מבחינתך ומבחינתה כדאי לתקופה מסוימת להיפגש פעמיים בשבוע וכך את תוכלי להתגבר ולא להתקשר אליה ..... אני משערת שכך גם פחות תחשבי עליה ובהמשך כשהתלות תיפחת תוכלי לחזור לפעם בשבוע. האם התיעצת אם הפסיכולוגית שלך, מה היא אומרת על הרצון שלך להוריד את תדירות הפגישות?

מעיין שלום הסימפמטומים האובססיביים שאת מתארת כלפי המטפלת כנראה אינם מתמקדים רק בה. סביר להניח שזה מאפיין מצבים רבים נוספים בחיים שלך. אם זה אכן כך צריך להתייחס גם לאופן בו את מתייחסת למטפלת שלך כחלק ממכלול כולל של התמודדות עם בעיה. אני חושב שכדאי שתפגשי אותה יותר מפעם בשבוע אם זה אפשרי, כך תוכלי לפרוק את המחשבות באופן יותר תדיר. אין מקום להפחתת מפגשים, זה רק יחמיר את מצבך כי תישארי בלי טיפול הולם. זהו נושא שצריך לעבור בירור רציני במסגרת הטיפול. אם תצליחי להסב את הטלפונים לכתיבה אולי זה יוכל להקל על הצורך לומר לה ולדבר איתה. בברכה ד"ר אורן קפלן