ייעוץ

שלום רב ד"ר קפלן. אני בת 30. יש לי ילדה בת 5. לפני 3 שנים התגרשתי ומאז אני מתגוררת בבית הוריי (אני וביתי יחד באותו חדר). לפני הגירושין ביתי היתה ילדה רגילה כמו כל הילדים, במצב נפשי טוב. הכל היה טוב. מאז שהתגרשתי, לאט לאט ביתי השתנתה מקצה לקצה. בעיות הקשבה, בעיות אכילה, היא לא מתחברת עם ילדים, סגורה, מדוכאת ועצובה. אביה עזב לפני יותר משנה את העיר שאנו גרות (בדרום) ועבר לקצה הארץ בצפון. לעיתים מאוד רחוקות (אחת לכמה חודשים) היא רואה אותו והמרחק משפיע עליה. נטל הגידול והטיפול בילדה הינו רק עליי, כיוון שהגרוש שלי לא לוקח אותה לביקורים, רק לשעות ספורות או יום אחד כשהוא בא אלינו לביקור. הדבר משפיע על ביתי לרעה. גם האוירה בבית הוריי קשה ומדכאת. הרבה חילוקי דיעות. אני בעצמי נמצאת כרגע בדיכאון והדבר משפיע עלי, כבר אין לי סבלנות לילדה, אין חשק לכלום, אכילה ללא רעב. אני מוצאת את עצמי חיה חיי שגרה משעממים, מהעבודה לבית לילדה וכך כל יום. אין חופשה אין מה שיוציא אותי מחיי השגרה המדכאים האלה, גם לא בן זוג. גם במשרד שאני עובדת האוירה מדכאת (עם שני אנשים מבוגרים). כך אני מוצאת את עצמי ואת ביתי נתונות במצב קשה. אני מוצאת שגם היצר שלי לחיי מין נעלם. אבקש את עזרתך בייעוץ. בתודה מראש ובברכה.

מאי שלום עניתי לך קודם ומשום מה התשובה נעלמה. אנסה לחזור על דברי שוב. הבעיה העיקרית שאני רואה במה שאת מתארת קשורה למצבך הנפשי. את חייבת לטפל בעצמך כדי לצאת מהדיכאון והשיעמום אליו נכנסת. כאשר יהיו לך יותר כוחות ומוטיבציה תוכלי לראות באופן מיידי שיפור גם במצבה של בתך, ובכל מקרה, יהיו לך כלים ואפשרויות טובים יותר לטיפול בה. העדר הקשר עם האב משפיע בוודאי אבל אני חושב שבמצב הנוכחי הקשר עימך הוא יותר קריטי כעת ובו צריך לטפל. כדאי לפנות לפסיכולוג ילדים, למשל, פסיכולוג הגן, כדי לקבל ייעוץ ספציפי לגבי בתך, אבל הייעוץ הרציני ביותר שכעת את צריכה לקבל הוא דווקא עליך עצמך. במידה ואינך בטיפול כדאי לפנות לשיחות וכן לייעוץ אצל פסיכיאטר על אפשרות לקיחת תרופות נוגדות דיכאון. בברכה ד"ר אורן קפלן