בעיה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לד"ר שלום רב, כשאני פוגש אנשים מסויימים אני נכנס לחרדה דכאון ונהיה מסוגר. זה חורה לי במיוחד בכך שיש לי חברים מסויימים שלהם אני נראה כאדם שמח ואופטימי וחברים מסויימים שלהם אני נראה כסגור,חסר ביטחון וביישן. משהו כמו ד"ר ג'יקל ומיסטר הייד... הייתי רוצה להשאר האני השמח והאופטימי עם כל האנשים שאני מכיר, ולא לתת לרגשות של העצבות להכנס כשאני פוגש את אותם אנשים מסויימים. רגשות העצבות לא נגרמות בעיקר על ידי אותם אנשים ספיציפיים, אלא בגלל המחשבות שלי שאני מקשר את אותם אנשים למצבים שליליים. אודה לך אם תתן לי דרך להתמודד עם הבעיה. בתודה מראש א.
מה באנשים האלה גורם לך להרגיש יותר מסוגר ועצוב. זה נראה לי מאד טבעי שאנשים משפיעים עלינו בדרכים שונות, אבל אתה מתאר השפעה די חזקה, כאילו יש אנשים שממש מורידים לך את הבטחון ואת תחושת העצמי השמחה שלך, ואני חושבת שכדאי להבין למה. (כי בסופו של דבר זה משהו שקשור אליך, לאיך אתה רואה את עצמך.) ובכל מקרה, אפשר לנסות להיות יותר עם אנשים שמשפיעים עלינו לטובה, מאשר כאלה שגורמים לנו לדכדוך...
מילות המפתח בשבילך הן; קנאה, חסך.
א. שלום סביר להניח ששני החלקים עליהם אתה כותב הם חלק ממך והחוכמה תהיה לא להעלים את אחד מהם אלא לתת מקום לשניהם ולהבין מדוע הם קיימים וכיצד הם משפיעים על חייך. זה לא מפתיע שאתה מתקשה עם הרגשות הקשים ואוהב את אלו החיוביים. תצטרך לעשות עם עצמך תהליך של חיפוש ומודעות כדי להגיע לשורש הענין. במידה ואתה מרגיש שזה לא קורה מתוך עצמך כדאי להיעזר בטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
