SECOND OPINION

שלום אני מטופלת מזה כארבע שנים בכדורים נוגדי חרדה בשם רסיטל. הכדור השפיע עלי בצורה יוצאת מן הכלל. חיי השתנו . מערכות היחסים שלי השתנו לטובה וזכיתי לחוות אושר שקודם לא ידעתי על קיומו. היום אני נוטלת חצי כדור מדי יום . במשך כל התקופה הזו, אני מוטרדת מן העובדה שאצטרך ליטול את הכדור עד שארית ימי ומן ההשפעות השליליות שעלולות לנבוע מזה. הרופא טוען שאנשים שונים נוטלים כדורים שונים ואם הכדור משפיע בצורה כל כך טובה אין סיבה להפסיק את נטילתו. לאחרונה מצבי מידרדר שוב ואני פוחדת לחזור לכדור שלם למרות שאני יודעת שזה הפתרון כרגע. אני מתקשה להרדם ואני מרגישה שוב את החסרת הפעימה שכל כך מפחידה אותי .השאלה שלי הנה: האם זוהי הדרך הנכונה לטפל במצב? האם ניתן לבסס את הריפוי רק על כדורים? האם ידועות השפעות שליליות מן השימוש הממושך בכדור זה? תודה

הכדור מטפל רק בסימפטומים של החרדה ולא במקורה.בסופו של דבר נטילה ממושכת של הכדור מובילה להגברת המינון כדי להגיע לאותו סוג של ריגוש או השפעה כנגד החרדה והדיכאון.ישנם תוצרי לוואי שליליים ביחס לשימוש בטיפול התרופתי כמו ההתמכרות,הגברת מינונים,החלפת גלולות,בעיות הורמונליות ועוד. נראה כי טיפול אשר יגע בנגיעת אצבע במקור החרדה יעשה עי פסיכותרפיה(שיחות) אשר ינסה לבחון את האספקט שבמקורו יוצר את הפרעת החרדה. הגדלת המינון צריכה להיעשות רק בעצתו של רופא מומחה הרשאי לייעץ(פסיכיאטר) בהצלחה.

הכדור מטפל רק בסימפטומים של החרדה ולא במקורה.בסופו של דבר נטילה ממושכת של הכדור מובילה להגברת המינון כדי להגיע לאותו סוג של ריגוש או השפעה כנגד החרדה והדיכאון.ישנם תוצרי לוואי שליליים ביחס לשימוש בטיפול התרופתי כמו ההתמכרות,הגברת מינונים,החלפת גלולות,בעיות הורמונליות ועוד. נראה כי טיפול אשר יגע בנגיעת אצבע במקור החרדה יעשה עי פסיכותרפיה(שיחות) אשר ינסה לבחון את האספקט שבמקורו יוצר את הפרעת החרדה. הגדלת המינון צריכה להיעשות רק בעצתו של רופא מומחה הרשאי לייעץ(פסיכיאטר) בהצלחה.

כדאי מאוד לשלב את הטיפול התרופתי בטיפול פסיכולוגי.לפעמים, כשאנו יודעים את מקורות החרדה והדכאון, ולומדים לשלוט בהם, נחסך הצורך בטיפול בכדורים. יחד עם זה, אין כנראה עדיין מספיק ידע לגבי הגורמים הפיזיולוגים למצבי החרדה והדכאון, וכפי שנאמר לי, גם אי אפשר למדוד את רמת הסרוטונין בגוף ו/או לבדוק את תקינות הפרשתו. אי לכך, אני מאמינה שיש אנשים שהבעייה אצם היא על רקע פיזיולוגי יותר מאשר נפשי, ואם זה אכן כך, הרי שהפתרון חייב להיות תרופתי. בעיני, איכות חייך חשובה, כדי שתוכלי להמשיך ולהגשים את מטרותיך ולהינות. ואם זה כרוך בכדור ליום, זה שווה את ההקרבה. לגבי ההתמכרות. אני לא מסכימה עם תגובתה של משקיפה. רסיטל שייך למשפחת ה"פרוזק" - זהו כדור שמעכב את ספיגת הסרוטונין, כלומר משאיר אותו יותר זמן בגוף. אין לו בדרך כלל תופעות לוואי, ולא מתמכרים לו. כלומר, אין צורך בהגדלת מינונים עקב הסתגלות לתרופה. אני מאחלת לך אושר והגשמת כל חלומותיך. אף אחד לא נולד לסבול. עדי

חרדונית שלום עיקר שאלתך הוא בתחום התרופתי ולכן אני ממליץ לפנות לפורום לפסיכיאטריה ולברר את הפרטים עם רופא מומחה. בפורום הזה הייעוץ הוא בתחומים פסיכולוגיים בלבד. מעבר לשאלה הפרקטית בנושא התרופה עולה כאן השאלה של התפיסה העצמית שלך סביב לקיחת התרופה, עד כמה את רואה בתרופה עדות לליקוי או שאת מוכנה לקבל את עצמך עם החרדה והטיפול המתאים שמצאת לה. יש אנשים שלוקחים סוג כזה של תרופות שנים רבות ואני חושש שלא תוכלי לקבל תשובה חד משמעית האם זה "טוב" או "רע" באופן מוחלט. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לך דוקטור קפלן על התמקדותך בנושא המהווה עברורי היום את לב הבעייה. אני אכן עסוקה בדימוי העצמי שלי יותר מאשר בעצם נטילת הכדור. כפי שציינתי, הכדור חולל פלאים בחיי אך המחשבה שאולי אינני "עושה די" כדי שלא להזדקק לו עוד אינה מרפה ממני. טיפול פסיכולוגי אינו בא בחשבון מבחינתי בשל סיבות כלכליות וכל מה שנותר הוא לקבל את עצמי ולהשלים עם העובדה כי גופי זקוק לכדור בדיוק כמו שפני זקוקות לקרם לחות.