אחות בדיכאון

אחותי שרויה בשנים האחרונות במצבי רוח דיכאוניים בחומרה משתנה, לאורך כל השנים אינה מוכנה להיפתח בפני,ובטח שלא להקשיב ולנסות לקבל עזרה ,ברצוני לדעת כיצד ניתן לתפוס קצה חוט,ולשחרר את החומה שבנתה סביבה וכיצד אפשר לעזור לה.

לפני כשנה, נכנסתי להריון, מרצוני, הריון מתוכנן שמאוד רציתי בו מייד כשנודע לי שהתשובה חיובית, קיבלתי התקף חרדה מאוד מאוד קשה מעולם, לפני ההריון, לא חוויתי התקף חרדה זאת היתה חוויה, הכי איומה שחווית בכל ימי חיי כל גופי רעד...ממש רעד שנראה גם כלפי חוץ 24 שעות ביממה מספר לא קטן של ימים, לא הצלחתי לישון לא ביום ולא בלילה... תחושה קשה של חוסר שקט נפשי... שלא הכרתי מעולם, ממש עינוי נוראי. בדר"כ אני אישה מאוד מאוד רגועה . בקיצור תקופה איומה ההתקף הפסק מעט זמן אחרי ההפלה הטבעית שהיתה לי.(כשלושה חודשים) בתקופה הזאת קיבלתי כדורי ואבן שעזרו לי לישון מעט. עכשיו...שנה + אחרי אני ממש מפחדת להכנס להריון, שמא התסריט יחזור על עצמו ממש שוקלת אפשרות לאימוץ... מרב פחד לא לחזור על התקופה המזעזעת שעברתי הולכת לטיפול פסיכולוגי...שבו מרגישה שלא מצליחה להבין מדוע זה קרה.. שאלתי: 1.האם התופעה הזאת מוכרת ? חרדה בתקופת הריון? 2. האם יש טיפול מונע? 3. האם זה קשור באיזהשהו אופן לתופעה של דכאון שאחרי לידה, ששמעתי שלפעמים מופיע תוך כדי הריון? 4. האם יש התמחות בתחום הזה בפסיכיאטריה, יש מחקרים בנושא? או האם אני לבד?... מקורית ...:( מאוווווווווד מאווווווווד אשמחואודה לקבל תשובות כי אני בגיל מבוגר יחסית ו..אם רוצה להספיק ללדת.... צריכה לעשות זאת בקרוב... אודה על כל תשובה שהיא גם אם זה מוכר, וידוע שיש סיכוי שהתופעה תחזור על עצמה... אשמח לדעת העיקר לצאת מחוסר הודאות הזה.. ולהחליט האם לנסות להכנס שוב להריון או....לוותר על החוויה ולחזוב על אימוץ המון תודות מראש וכל טוב.

עצובה, כמה פעמים קראתי את ההודעה שלך, ניסחתי תשובה- ומחקתי. השאלות שלך מנוסחות בבירור- ונראה שהכי מתאים לחכות לתשובה של ד"ר פלד. ובכל זאת... לא יכולתי שלא להגיב למישהיא ששולחת מסר ב-2:00 בלילה, ועוד קוראת לעצמה עצובה... רציתי רק להגיד לך שיש דברים בחיים, שנראים הכי פשוטים ובנאליים שרק אפשר. למשל- למצא בן זוג, למשל- הריון. רק שלפעמים הדברים האלו, שנראים כל- כך פשוטים אצל מישהוא אחר- אצל מישהוא מסוים הם כמעט בלתי אפשריים. ואז, מרב שזה נהיה משאת נפש, זה רק מסתבך ונעשה קשה יותר. לפעמים מה שמעכב את ההריון אלו בעיות פוריות. במקרה שלך- התקף חרדה (לפי דעתי, גם אם את לא המקרה היחיד בהסטוריה, בהחלט מגיע לך פרס על חשיבה מקורית...) אני ממש יכולה להתחבר אל התחושה של לרצות משהוא ולא להשיג. אני גם יכולה להתחבר אל תחושת החרדה. החרדה, אגב, לא עוברת גם אחרי הלידה. אומרים לי שגם 18 שנה אחרי הלידה היא לא עוברת. אני נורא מקוה שתקבלי תשובות שיספקו אותך. אגב- אם לא תקבלי תגובה, נסי לכתוב שוב לא דרך קישור למישהוא אחר. הרבה הצלחה. :-)

עצובה שלום התקפי חרדה הם דבר נפוץ מאוד באוכלוסיה הבריאה. זו תופעה שיכולה להיות מפחידה מאוד ועלולה לגרום לפגיעה משמעותית באיכות החיים, בדימוי העצמי ועוד. קשה לדעת חד משמעית מה הביא להתקף החרדה אבל ברור שכעת את גם סובלת מסוג של טראומה בעקבות כל האירוע. החרדה קשורה אולי להיריון ויש בהחלט דיווחים בספרות על מצבים רגשיים בהריון, אבל איננה קשורה בהכרח רק להריון ולא קשורה בהכרח לדיכאון שלאחר לידה. מה שברור הוא שאת מתעסקת בזה מאוד עד כדי כך שאת חוששת להיכנס שוב להריון. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. דווקא בגלל שמדובר בדבר ממוקד כל כך סביב ההריון יש סיכויי הצלחה טובים לפתור את הבעיה, הן לצורך הכניסה להריון, והן לצורך שיפור איכות החיים בכלל. דרושה כמובן היכרות יותר מעמיקה איתך אבל יתכן וניתן להתמודד עם הבעיה באמצעות טיפול ממוקד בגישה קוגניטיבית. לגבי שימוש בתרופות, בד"כ ניתן להיעזר בתרופות אבל דווקא בגלל שאת רוצה להיכנס להריון כדאי לבדוק קודם כל אם ניתן לעזור לך ללא התרופות. החרדה שתקפה אותך אינה שונה בהכרח מחרדה בכלל והנושא עלה לא פעם בפורום. אני מצרף סקירה קצרה שלי בנושא. במידה וישנן שאלות נוספות אשמח אם תכתבי לנו. בברכה ד"ר אורן קפלן התקפי חרדה ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. בנושא זה תוכלי לקבל ייעוץ מד"ר פלד בפורום. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי פניקה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד.

איך הדכאון בא לידי ביטוי ? איך את יודעת שמדובר באמת בדכון ולא משהוא אחר ?

רוית שלום אי אפשר להכריח אנשים. אני מעריך את רצונך לעזור לאחותך אבל אם היא אינה משתפת איתך פעולה זה לא קל. האם יש אנשים שלהם היא שומעת ומשתפת? אם כן כדאי לערב אותם. אפשר לנסות ולהציע לה לפנות לטיפול ולהסביר לה שניתן לשפר על ידי כך את איכות חייה. אבל כמו שאמרתי, מי שלא רוצה להיעזר, קשה מאוד להכריח אותו... אולי לאנשים נוספים בפורום יהיו רעיונות יצירתיים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן