שאלה בנושא כאב

שלום ד"ר קפלן, הצטערתי לקרוא על כל הבלגן שנגרם בפורום. מקווה שיסתדר בסופו של דבר בצורה הטובה ביותר ושרק נלמד ממה שקרה. יש לי שאלה שמאוד מטרידה אותי ורציתי לשתף אותה. יש לי מחשבות חוזרות ונשנות על כאב. הרצון לכאב מאוד גדול אצלי. ובכל פעם של כאב פיזי, זה מתורגם אצלי כהנאה. גם אם זה ממכות. רוב היום עובר לי במחשבות על כאב. וזה נראה לי מעבר לפנטזיה מינית. כמשהו מאוד לא נורמלי. אני פוצעת את עצמי, וגורמת לאחד מבני משפחתי להרביץ לי. (מה שגורם לי הנאה מרובה). אני נמצאת בטיפול עכשיו. אבל לא מרגישה שזה עוזר. אנחנו לא מדברים הרבה על הנושא. וכשכן, נוצרת לי הרגשה, שהמטפל נמנע מלדבר על הנושא, או שומר מאוד את מחשבותיו ולא מעוניין שאדע את דעתו על הנושא. לפעמים נוצרת לי אפילו התחושה שהוא צוחק עלי בשל מצבי. זהו טיפול רגיל. כלומר שיחות רגילות על החיים שלי...בעיקר על המשפחה. וזה גורם לי תחושה נוראית. כאילו הוא לא מבין אותי. לא מבין שזהו הנושא שהכי חשוב לי, וכו'. אני מרגישה שאני זקוקה לעזרה יותר "יעילה". (אני נמצאת בטיפול מספר חודשים, והתחושות לא השתנו מאז תחילתו. כולל דיכאון. אני די מיואשת מכל העניין). אני מרגישה הרבה פעמים שאני צריכה לעזוב את הטיפול. אבל פוחדת שיפגע ביחסים ביננו. יש ביננו יחסים די טובים. מה דעתך? בתודה מראש, שרה.

שרה שלום החיבור בין כאב להנאה נוצר פעמים רבות כאשר הכאב (הנפשי או הפיזי) מופיע בהיסטוריה האישית בעוצמה גבוהה וללא שליטה. אחד ה"פנטנטים" להתמודד עם הכאב הוא להפוך אותו לדבר מה מהנה. באופן כזה נכנסת מידה של שליטה לדברים שבד"כ מאופיינים בחוסר שליטה מוחלט. דפוס ההנאה מכאב הופך לתהליך עמוק ולוקח זמן להתמודד ולשנות אותו. קשה לי להאמין שהמטפל שלך צוחק עליך. יותר סביר שזו השלכה שלך עליו מתוך בושה ומבוכה סביב הנושא. אני מציע לך להעלות את לבטיך לגבי הטיפול באופן ישיר עם הפסיכולוג. אל תשכחי שאת מגיעה עם בעיה ששורשה הוא ביחסים בין אישיים מסובכים (ואת משמרת אותה ככזאת כאשר את גורמת לאחרים להכות אותך). במצב כזה רק סביר הוא שיחסיך עם הפסיכולוג יהיו גם הם מורכבים. הדיכאון הוא חלק טבעי ונפוץ במקרים כאלה ורק מדגיש את הצורך בטיפול קבוע ומסודר. אל תעזבי את הטיפול בחטף, נסי להתעקש על הקשר הטיפולי ואם הוא יהפוך מקשר שאינו עוזר לקשר שכן עוזר לך, זה בפני עצמו תהיה חוויה חיובית מאוד שתתרום למצבך, מעבר כמובן לשיפור הקונקרטי במצב. בברכה ד"ר אורן קפלן