אישיות גבולית?

שלום רב, אני בת 23 ובשנתיים וחצי האחרונות התמודדתי עם בעיה של בולימיה. הפסיכיאטרית האישית שלי אמרה שבולימיה אינה בעייתי המרכזית משום שהדחף להקיא היה מתעורר רק בעתות לחץ. בכלל כל פעם שמשהו היה מלחיץ אותי <בלימודים /עבודה/ אנשים...> אני חווה אישזהשי תוקפנות פנימית ורצון להתפרק......אני נרגעת ע"י שריטות, בולמוסי אכילה, פעם אפילו כיביתי סיגריות על הבטן מרוב תסכול בתקופה קשה.... יש לציין שאני אדם מאוד נוח ונעים לזולת. אני מודעת לעצמי ובד"כ שלווה כלפי חוץ. התנודות החזקות הן פנימיות ומתרחשות בעיקר ביני לבין עצמי..... הפסיכיאטרית שלי אמרה שהיא חושבת שאני "קצת" גבולית... כלומר לא במידה חמורה. אני בת 23 כפי שציינתי ומעולם לא הייתי במערכת יחסים עם בני המין השני. ההתעניינות שלי במין החלה לפני כשנה ומשום מה מצאתי את עצמי נמשכת ליחסים בעלי אופי של שליטה, בדסמ וכ'.... אני מדברת כרגע הרמה התיארוטית בלבד כי בפועל איני פעילה מינית ... בכל אופן, עשיתי מחקר קטן משלי על BPD ויש הרבה דברים שאני מוצאת אותם נכונים והרבה שלא..... למשל הצפות רגשיות מאפיינות אותי, שימוש בכאב פיסי כדי להקל על מועקה פנימית, תחושת זהות לא מגובשת, המון המנעות, בעיקר מקרבה אינטימית.... יש לי רשימה ארוכה של בעיות ואני לא בן אדם מסתגל כ"כ... והכעס והתוקפנות שבי הם לחלוטין מופנים כלפי עצמי, לעולם לא החוצה, ויש לי המון שינויים מהירים במצב הרוח, אבל השאלה שלי היא מה הופך את זה לBPD? באותה מידה היא יכלה לומר שיש לי הפרעות במצב הרוח ולא הפרעת אישיות..... נכון שהעיסוק הוא בתווית וזה לא הכי אפקטיבי עכשיו, אבל בכ"ז מעניין אותי לדעת למה היא אמרה את זה...... אני אדם שקשה לו, לא אדם שקשה להיות איתו..... יש הבדל לא?

אין לי ידע רב בנושא הפרעות אישיות, אבל אני דווקא מסכימה איתך בחלק שאת כותבת שזה נראה לך לא מאד אפקטיבי כרגע לאבחן. יש לך מודעות למצב שלך ולמה שקורה לך, ולכן השאלה שנראית לי הכי חשובה היא האם הטיפול עוזר לך, האם את מרגישה שיפור, האם יש לך ראייה של העתיד שבו את יותר טובה לעצמך. זה נראה לי העיקר. אבחנות טובות במידה ואפשר להשתמש בהן, וגם אז הרבה פעמים הן פועלות לקבע אדם, במקום לעזור לו לפעול. האם הטיפול הפסיכיאטרי שלך כולל גם שיחות? האם את מרגישה שאת מתקדמת? אגב, לא מזמן ניתנו כאן הפניות לקבוצות לטיפול בהפרעות אכילה. (בדיונים קודמים). אולי להצטרף לקבוצה כזאת יוכל להועיל לך ?

הי אני ולילה מכיוון שעסקתי די הרבה בהפרעת אישיות גבולית (בעיקר אצת עברייניות, אבל העיקרון המנחה זהה) , אני רוצה לומר לך שפסיכיאטרים רבים שאינם יודעים מה בדיוק הבעיה, אינם רואים תגובות חיוביות במיוחד לטיפולים שונים, מתייגים את המטופל פעמים רבות כסובל מ BPD או העדינים שבהם - מקווים גבוליים. אני , בניגוד ללילה (שמתעלמת ממני....) חושבת שאבחנה נכונה הוא השלב הראשון לטיפול נכון. בשום אופן לא אבחנות שלך את עצמך. יש ב DSM את האבחנה המבדלת, אם תרצי אכתוב לך, אבל בכל מקרה כדאי לברר עם המטפלת שלך מדוע הגיעה למסקנה הזו. אם אינך מרוצה, תפני לרופא אחר, אפילו לשיחה חד פעמית. אם תרצי המלצה לרופא טוב שעוסק בכך, אתן לך. אפרת

שלום אישית יש לי התנגדות לשימוש הנפוץ מידי באבחנות פסיכיאטריות של הפרעות אישיות. הפרעת אישיות גבולית היא ביטוי רחב שמכניס לאותו סל סוגים כל כך שונים של אנשים עד כדי כך שמשמעות האבחנה הולכת לאיבוד. אני מציע לך לא להיתפס לנוחיות שיש בהגדרה כזו של האישיות שלך ולנסות להעמיק בבעיה האישית שלך שאיתה את מתמודדת. אם הקריטריונים להפרעת אישיות גבולית מתאימים לך במידה כזו או אחרת נצלי אותם כדי להבין יותר טוב את עצמך. עם זאת, כדי לעשות שינוי תצטרכי להיכנס לתהליך של טיפול פסיכולוגי ולגעת בכל המרכיבים הללו ובהשפעה שיש להם על החיים שלך. עזבי את התוויות. נסי לבדוק מה יש בתוך הקנקן. בברכה ד"ר אורן קפלן

מסכימה לחלוטין עם לילה, האבחנה אינה רלבנטית ולא צריכה להעסיק אותך אפילו ל שנייה. רופאים המון פעמים זורקים לאוויר אבחנות, גם שגויות, בלי להבין שבכך הם סתם גורמים נזק מיותר. אין לכך שום חשיבות, מוטב תעסקי בעיקר. (יש אגב הרבה קווים דומים למשל בין אישיות גבולית לאישיות הימנעותית).

יו, את הראשונה שאמרה את זה - יש הרבה קוים דומים בין אישיות גבולית להמנעותית ... ואני באמת נמנעת מהכל, ממש הכל......אם היא הייתה אומרת "אישיות המנעותית" זה לא היה מעורר אצלי סימני שאלה..... לא שהתויות עוזרות כמו שאמרו קודמיי.... אבל סתם מעצבן חוסר הדיוק הזה של פסיכיאטרים....