עזרה

אני מרגישה נורא. לא מסוגלת לתת מעצמי לבני. לא מסוגלת להתחבר לרגשות האהבה שלי כלפיו אלא מרגישה עוינות וטינה כלפיו. מצב זה נמשך כבר הרבה זמן, עם עליות וירידות מבחינת הרגשות השונים. היום כמעט סתרתי לו ברגע של זעם וזה ממש לא הגיע לו. זה הכניס אותי למצב של דיכאון תהומי, בכי בלתי פוסק ופאניקה. אני קורסת. למה זה קורה? למה אני לא מצליחה להתגבר על הרגשות השליליים ולפנות מקום לחיוביים? המטפל שלי בחופש ואין לי את מי לשתף במה שאני מרגישה. תוכל לעזור? מה עושים?

ליאת שלום בן כמה בנך? במידה ואת מרגישה שקורים דברים שליליים מאוד שאינך משתלטת עליהם אולי כדאי לקבל ייעוץ קצר מאיש מקצוע. למשל, אם בנך בגיל בית הספר אפשר לבקש פגישת ייעוץ עם פסיכולוג של השירות הפסיכולוגי של העיריה. המודעות והחרטה שלך הם סימנים לכך שיכול להיות שינוי. נשמע לי שאת במצב נפשי כעת בתקופה הזו וזקוקה לתמיכה. האם יש אנשים בסביבה הקרובה, חברים או בני משפחה, עליהם את סומכת ומהם יכולה לקבל עצות ותמיכה? אם מדובר במצב של קריסה אין סיבה לחכות עד שהמטפל יחזור, נסי לקבל ייעוץ או תמיכה זמנית מגורם אחר. אפשר גם לפנות לרופא המשפחה ולבקש משהו להרגעה לטווח קצר. אני מקווה שהמטפל שלך חוזר בקרוב ותוכלי לארגן את הדברים מחדש. בברכה ד"ר אורן קפלן