משפחה מורכבת

שלום רב אני בת שלושים וכך גם בן זוגי מזה שנה שאנחנו יחד מנסים לפתוח את פרק ב' בחיינו ולהקים זוגיות מוצלחת עם הניסיון שצברנו. לבן זוגי יש ילדה מנישואיו הקודמים שהסתיימו לפני שש שנים כשביתו הייתה בת שנה. הצטרפתי אל חייו לפני 7 חודשים ומתחילת הקשר בימי המפגש על פי הסדרי הראיה שלו ביתו בת השבע מנסה לתפוס את מיקומי כזוגתו וזה בא לידי ביטוי בכל מיני התנהגויות שלה שאינן מרפות בזמן המפגש היא אינה אוהבת את העובדה שהוא פונה אליי ומיד קוראת לו על מנת להשיח את דעתו בכל אימת שהוא לצידי אותה התגובה וכל מה שמוצא חן בעיני היא לא אוהבת זו מין תחושה מעיקה כזו של ילדה שמקנא ומתנהגת בדחף בלתי נשלט אשר משתלט עליה וגורם לה להיות אחרת. לי זה מאוד מפריע כיוון שאני מרגישה שאני צריכה להתנתק בימי המפגש שהם פעמיים בשבוע וכל שבת שניה ומבחינתי הזוגיות שלנו בימים אלו מאבדת את טעמה ותופס את מיקומה הכעס והחיכוכים בגלל הילדה. עליי לציין שפרט להתנהלות הלקויה של מערכת היחסים ביננו בשל העובדה הזו אין ביננו חילוקי דעות והכל על מי מנוחות ואף האושר תופס את המקום המרכזי אך כאשר ביתו כאן הכל שונה. כואב לי שהוא צריך להיות ביננו מפחיד אותי שאנחנו עלולים להתפרק בגלל הקנאה והייתי הכי מבקשת בעולם לדעת כיצד ניתן לפתור ו/או לגרום לה לא לכעוס עליי מפני שאני מתנהגת אליה מאוד בנימוס ומנסה לדאוג ככל שאפשר רק מצידה אני נתקלת במחסומים כל העת כאילו אני מפריעה לה עצם קיומי וזו תחושה נוראית תודה רבה על עזרתכם

שלום, הילדה של בן זוגך בת 7, אך אולי גם בתוכך (כמו בכל אחד ואחת) יש עדיין ילדה, שמרגישה מוזנחת כאשר בן זוגה מפנה את תשומת הלב למקום אחר. אני חושבת שמדובר ברגשות מאד חזקים, ומספיק לקרוא קצת פרויד, כדי להבין את זה (אגב, למרות השם הרע שהוציאו לו, הוא דווקא מתאר מאד יפה את הנושאים האלו...) אבל בכל זאת, ההבדל הוא שאת כבר בוגרת ויש לך יותר כלים להתמודד עם מצב כזה, מאשר לילדה קטנה שאולי חוותה טלטלה משפחתית לא קלה. באופן אובייקטיבי, את גם לא מכירה את בן זוגך הרבה זמן, וגם לא אותה, וזה טבעי שלוקח זמן כדי לקבל אדם חדש אל תוך החיים. אני חושבת שמה שיכול לעזור זה קודם כל מאד לנסות להבין את המקום של הילדה. דרך יצירת הזדהות עם הרגשות שלה, לא תראי בה מתחרה אלא מישהי שחוותה וחווה רגשות קשים, ולכן מתנהגת אליך כאל מתחרה ואויבת. שנית, אני חושבת שמה שיעזור לך זה לנסות עם הזמן (אולי לא מייד!) ליצור קשר משלך עם הילדה. ושלישית, את יכולה לשוחח על רגשותיך עם בן זוגך, או עם פסיכולוג, אם זה מה שבא לך. המפתח לדעתי הוא לקבל את המצב, ולא לגרום להחמרה שלו. אם באמת קשה לך, מצאי משהו נעים לעשות כדי שלא תרגישי פגועה באותם ימים. הכי חשוב, להבין את עצמך, ואת עוצמת הרגשות שלך, וגם את הילדה. ככל שהילדה תתבגר, ובמידה ולא תיצרי איתה יחסים תחרותיים במציאות, אני מניחה שהיא תלמד לקבל אותך, ואפילו תחפש את החברה שלך גם.

לילך, באתר תפוז יש פורום שעוסק בפרק ב'. כדאי לנסות שם. מקווה שעזרתי, עדי

לילך שלום אני מבין שמדובר בילדה בת 7 צעירה מאוד ובוודאי מתקשה במצב החדש שנוצר. הקנאה שלה טבעית כמו גם תחושתך שלך שזה מפריע. אני מבין שאת רוצה להרגיש שהחיים שלכם משותפים עד תום, והיה הרבה יותר נוח אם הילדה היתה מייד מקבלת אותך בחיבוק והכל היה נראה מושלם. אי אפשר למחוק את פרק א', ויש בו פוטנציאל ליצירת חיכוכים ביניכם בהמשך. האופן בו תצליחי להתמודד כעת עם תחושותיך הוא אינדיקציה מאוד חשובה ליכולת שלך ושלכם לפתח את הקשר הזה בצורה טובה בעתיד. את תתכחשי לתחושותיך מצד אחד, אבל בשום פנים ואופן אל תנסי להציב את עצמך כחוצץ בין האב לבתו. יתכן שתצטרכי לעבור תקופה לא קלה, ואולי שווה שתקבלי ייעוץ פסיכולוגי כיצד להתמודד נכון עם הבעיה. יש נקודה עדינה בין הצבת גבולות ששומרת על מקומך באופן מכובד לבין דריסת רגל גסה בקשר של האב ובתו. זה לא רע שיהיו לו זמנים של שהות בלעדית עם בתו, חשוב גם שעם הזמן יהיו זמנים משותפים. זה לוקח זמן וצריך לתת לזמן לעשות את שלו. אם הקשר שלכם רציני ומתוכנן לטווח הארוך כדאי שתקבלו ייעוץ זוגי כיצד ממסדים את פרק ב' כדי שיהיה טוב לשניכם בתוך הקשר וכדי שיהיו לכם כלים להתמודד עם קונפליקטים מסוג זה שבוודאי עוד יעלו במהלך הקשר. הסטטיסטיקה מראה שאנשים שמגיעים לפרק ב' מתחלקים לשתי קבוצות. אלו שלמדו משהו מפרק א' ואז פרק ב' נעשה הרבה יותר טוב, ואלו שחוזרים על אותם שגיאות והתסברות הגירושין שם גבוהה מהאוכלוסיה הכללית בצורה מובהקת. נסו להשתייך לקבוצה הראשונה. בברכה ד"ר אורן קפלן