עצובה עצובה

לפסיכולוג שלום אני סובלת מזה שנתיים מאגרופוביה. בשנתיים האלו ידעתי הרבה עליות וירידות ועדיין לא הצלחתי להגיע לאיזון. אני לא מבינה, הרי אם יש משהו מפחיד ועושים אותו פעם, פעמיים שלוש - פעם רביעית הוא אמור להפחיד פחות, אז למה עם חרדה זה לא עובד ככה. איך זה יכול להיות שאני חיה עם החרדות כל כך הרבה זמן, לא נמנעת משום דבר, אני חוטפת התקפות באמצע הרחוב אני ממשיכה ללכת ולא מתייחסת לזה, ובכל זאת זה פשוט לא עוזב. יכולה להיות תקופה טובה שאני ארגיש שאולי זה חלף, ואז פתאום תקופה של נפילה. אני מרגישה עצובה, דברים שאחרים נהנים מהם כמו טיולים, מסיבות, מפגשים חברתיים, בשבילי זה כבר לא מהנה, בשבילי זה מבחן למצבי הנפשי. הדבר שכואב לי יותר מכל, זה שאני מרגישה שאני מפספסת את ההנאה בגידול הילדים, למרות שאני לוקחת אותם לכל מקום שצריך (קניונים, ים, בריכה, חברים) אני לא מרגישה את הנורמל. אנא דעתך. מיטל

מיטל שלום אגורפוביה היא תופעת החרדה נפוצה מאוד באוכלוסיה, עם זאת, כל אחד בכל זאת סובל ממשהו קצת שונה וייחודי לו. השאלה האם את יודעת כיום לזהות אחרי שנתיים מה מקור הבעיה, מה עוזר לך להתגבר עליה, מה מחמיר אותה. כמו כן, כיצד את מטפלת בה, האם פנית לטיפול פסיכולוגי ו/או תרופתי וכו'. ההתמקדות בהפסדים שיש לך בשל הבעיה לא תוביל לשום מקום חיובי. מה שצריך להתמקד הוא באופן בו את מטפלת בבעיה מתוך הבנה שלוקח לעיתים תקופה ממושכת כדי לראות הישגים. בברכה ד"ר אורן קפלן