הסיפור שלי

שלום לכולם. זהו הסיפו שלי, משאו כבד ו אני חש צורך לחלוק אותו=יתכן ומישהו יוכל לתת לי איזו שביב תקווה. אני חליתי לפני כשנה במחךת הנשיקה- ו נוצרו אצלי סימטומים של הפרעה בתפיסה הויזואלית.אני לא ידעתי כי אני חולה-מה גם שמעולם לא ידעצי כי מחלת הנשיקה גורמת לדברים אלו.בהיותי אדם נטול בטחון והערכה עצמית,האמנתי כי אני בוודאי משתגע.שבתי לארץ לאחר חודשיים של חרדות קשות מאוד- תחושת ניתוק לא ברורה- מעין מצב שבו חשתי כאילו אני צופה בסרט על חיי ו לא חי אותם.פניתי למטפל מיידית.בצר לי התמכרתי למשחק מחשב מרובה משתתפים- ןהתרחקתי מחיי העולם החיצון.היתתי בטוח כי אני בדרך להיות בסדר ךמרות שאני בטוח שמין הצד זה לא נראה כך. אתמול היה לי התקף חרדה קשה- כל פעם שאני חווה ניתוק שכזה מיד מתעוררת החרדנה הקשה- "הנה תראה- אתה באמת דפוק-לעולם לא תתאושש- חייך חסרי תקוה-זה רק פנקציה של זמן עד שיסגרו אותך בחדר מרופד"החלטתי לנסות לקצץ בשעות המשחק ולחזור לחיים- אני לא רוצה לוותר- לא רוצה להשבר- אבל כל כך קשה לי,ןכשה פןגע אני מרגיש כל כך חסר אונים-כל כך חלש ולבד-כאילו טבעתי בים של שחור.האם עניין הניתוקים מוכר?האם אי פעם מישהו התאושש ממצב של חרדה ו שב האור והשמחה לשכון בחייו? יתכן ו אני מגזים- אני יודע שיש אנשים עם בעיות קשות יותר ממני-אני פונה אךיכם -אנשי הפורום לןמר לי את דעתכם- אנא ענו לי.

רן שלום נשמע שבאמת יש כאן סיפור מורכב. זה כולל את המחלה שממנה אתה סובל, אבל היא "מתלבשת" על נטייה אישיותית קודמת שלך, חרדות שונות, הסתגרות ועוד. במצב כזה אי אפשר להתמודד עם הכל לבד. אתה צריך להיות במסגרת טיפולית מסודרת, רוב הסיכויים שנדרש כאן גם טיפול תרופתי. אם לא תיקח את עצמך בידיים ותפנה לטיפול מסודר יהיה לך קשה להוציא את עצמך מהמערבולת שאליה נכנסת וסחפה לתוכה מרכיבים כל כך רבים של חייך. בברכה ד"ר אורן קפלן